חרא

שלום שמי אורי ואני בן 27 וחצי חיי במשך השנתיים האחרונות היו ממש אבל ממש מגעילים מאז שהשתחררתי מהצבא חיי לא מה שהיו. הייתה לי חברה נפלאה שנפרדנו ואני מייסר את עצמי על כך שזו הייתה טעות מצידי להיפרד ממנה ולמרות ניסיונות מצידי היא לא רצתה לחזור אליי יותר אבל הפסקתי לחשוב עליה ואני מנסה ובאמת משקיע את כל כולי בלמצוא משהו חדש אבל מסיבות של חוסר מזל או מצידי לא הצלחתי למצוא משהו חדש מצבי החברתי לא ממש טוב יש לי רק חבר אחד שהוא טוב והוא חברי במשך 14 שנה אבל אני רוצה למצוא עוד חברים ולא ממש יודע איך ואיפה לעשות את זה אני עובד בעבודה מעולה ושכר טוב והמצב בבית שלי ממש חרא ואת כל המשכורת שלי אני נותן להורים שלי כדי להתקיים ולשלם . ממש כאילו אחרי שהשתחררתי מהצבא עולמי חרב עליי והתחלתי לקחת כדורים נגד דיכאון ע"י התייעצות עם הרופא שלי כי ממש לא יכולתי לסבול את המצב שקיים ממש קשה לי עם המצב ואין לי מושג איך להמשיך הלאה בסה"כ אני רוצה בת זוג ועוד חברים השאלה היא איך להשיג אותם כי לא יודע אני מנסה להתחיל עם בחורות וללנסות למצוא עוד אנשים אבל אתה לא יכול לבוא לאנשים פתאום אחי בא לך להשאר בקשר בקיצור אני מודאג וממש עצוב תודה ואשמח לקבל עצות וסליחה על האורך

אורי שלום, לעיתים קרובות השחרור מהצבא גורם לתחושה של בלבול. עד אותו רגע הכל היה ברור הולכים לבית ספר, לצבא פוגשים חברים מכירים אנשים. פתאום הכל באחריותך, ומה שנראה היה מובן מאליו אינו כזה עוד. אני מבין מדבריך שבמקביל גם קשה מאוד בבית מה שמקשה עליך להיעזר בהוריך ואולי גם מחמיר את הדכאון שלך. העובדה שיש לך חבר קרוב מעידה שאתה יכול להיות בתוך קשר קרוב, אך כיום משום מה איבדת את הביטחון שאתה יכול ליצור קשרים. אולי אתה מתקשה להאמין שירצו להיות איתך, ולא מבין כיצד להתחיל קשרים חדשים. בעיני טיפול תרופתי אינו מספיק במקרה זה. עליך לפנות לטיפול פסיכולוגי ולהתמקד בהבנה של הקושי ביצירת קשרים - ככל הנראה בשל דימוי עצמי לא גבוה. בתוך הטיפול תוכל גם לחשוב אולי כיצד ואיך אתה יוצר קשרים, עם נשים ועם חברים. דרור