אין

היי דרור אני לא ממש בטוחה.. איך ומה.. להגיד.. לשאול... פגישה אחרונה.. בטיפול.. היתה כנראה מאוד לא טובה... את ההתחלה שלה אני זוכרת.. את הסוף אני לא... מה שאומר שכנראה.. מתישהו.. במהלך הפגישה... אולי.. קצת.. כמו שהמטפלת קוראת לזה... התנתקתי... אני יודעת וזוכרת שלא רציתי... להיות שם.. להישאר בפגישה... רציתי ללכת... אבל המטפלת... היא בקשה שאשאר... והיא ניסתה.. להבין למה... אני כל כך סגורה... כל כך הודפת.. כל כך מרוחקת.. כל כך... אני זוכרת את החלק הזה... זוכרת שאמרתי... כמה פעמים.. שרוצה... ללכת... והיא כל פעם.. אמרה.. בקול הכי עדין... הכי מכיל... הכי איתי... בקשה.. שאשאר... שהיא יודעת.. שכשאני ככה... זה אומר.. שאני במצוקה... וכשאני במצוקה.. אני מחפשת.. את הלבד... כי רק ככה.. אני יודעת.. (או לא) להתמודד... וכנראה שנשארתי... שם... ואני... לא יודעת... איך ומה.. היה...יודעת רק... שיצאתי משם... במצב לא טוב... בכלל... יודעת... כי כש"חזרתי"... לעצמי... ראיתי... הבנתי... ומחר.. מחר יש פגישה... ואני לא מסוגלת ללכת.. לא מסוגלת... עם המטפלת... שם.. כשאני לא יודעת.. כלום כמעט.. על מה שהיה... ולא מבינה.. איך היא יכלה.. לתת לי.. לצאת ככה... מהפגישה... איך היא.. השאירה.. אותי.. לבד.. ככה.. נתנה... לי... ללכת... במצב.. כזה... ואני לא יכולה... ללכת מחר.. לא יודעת.. מה לעשות.. לא.. יכולה... יותר.. שיר

שיר שלום, נשמע לי שעברת חוויה לא פשוטה בפגישה האחרונה שלך. הרגשת שאת מתנתקת, ככל הנראה משום שהיית מוצפת מבחינה רגשית. אבל הפעם המטפלת לא וויתרה ובעזרת הקשר שקיים ביניכם עזרה לך להישאר לא לברוח. אני מבין שהיית מעדיפה לצאת, לא להיות שם, להרגיש שהכאב פוחת, להרגיש אולי שאף אחד לא רואה. אבל בעיני לפחות ההצלחה שלך להישאר שם משמעותית ביותר. כעת אני מבין שקשה לך לחזור לשם. את כועסת עליה על שלא אספה אותך. מדוע שלא תאמרי לה זאת מחר? מדוע שלא תשתפי אותה בקושי שעברת וברצון שלך שהיא תעזור לך לצאת אחרת מהפגישה? אני מקווה שתמצאי את הכח ללכת מחר, נשמע לי שזה חשוב. דרור