שנתיים
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
היי ליאת, מה שלומך? בדיוק אתמול לפני שנתיים התחלתי את הטיפול. מי היה מאמין שאשאר שם שנתיים?!? בעיקר את..אה?..(: הזכרתי לה שהפגישה הראשונה היתה בערב יום השואה ולא רציתי לחזור בכלל... כמו כן סיפרתי לה ש"בכיתי" לך -מי קובע פגישה בערב יום השואה? זה יום נאחס וכו'..(זוכרת?) אז היוםהחלטתי להביא לפגישה עוגה. אז השקעתי וקניתי עוגה בקונדטוריה טובה. הבאתי את העוגה לפגישה והיא לא הסכימה לאכול. מאד נפגעתי מזה. בהתחלה הבנתי שהיא לא רוצה בגלל שזה לא דיאטתי.. ולאחר מכן אמרה שזה מטעמי בריאות...וזה לא שיש לה מחלה כלשהי...אז הנחתי לה..אמרתי לה שאם תביא אישור מהרופא אני אסלח לה.. האמת, שמאותו רגע כעסתי מאד, התאכזבתי והתחלתי לשתוק... למעשה, רוב הפגישה עברה בשתיקה, רציתי ללכת הביתה... בדיעבד זה נשמע דבילי...פשוט כך הרגשתי... טוב, באותה הזדמנות אומר גם לך המון תודה. ותודה שאת כאן מימי
נזכרתי במשהו\ היא אמרה שזה לא בריא לה...אמרתי לה שגם לעשן זה לא בריא...(הלא היא מעשנת..)
מימי יקרה, ברכות על יום השנה השני שלכן ביחד. זהו באמת הישג מרשים, בעיקר נוכח כל הספקות והמהמורות שהיו בדרך. תקרית העוגה מוכרת בגרסה זו או אחרת כמעט לכל מטפל. את ודאי זוכרת דיונים קודמים שהיו כאן בנושא מתנות, והמשמעויות שהן מקבלות בחדר - בין אם מדברים עליהן ובין אם לא. למתנה שהיא גם אוכל יש משמעויות נוספות, ואני חושבת שכדאי לך לנסות לפתוח את זה לדיון בפגישה הבאה. אני יכולה, בלי מאמץ רב, לחשוב על כמה סיבות לסירוב שלה, אבל זה באמת, איכשהו, לא חשוב. מה שחשוב הוא שאת נורא רצית להביא לה משהו ממך, ש*ממש* ייכנס לתוכה, וזה לא התאפשר כמו שרצית. הכעס והאכזבה שלך בכלל לא טפשיים או דביליים, אבל יהיה טפשי (או לפחות חבל נורא) להניח לנושא כל כך חשוב להישאר לא מדובר. אני מחליטה לדבוק בתחושת החגיגיות, למרות הכל, ולאחל לכן עוד הרבה הישגים יחד. שלך ליאת
היי ליאת מעולם היא לא סירבה לדברים שהבאתי(שהם לא אוכל) ואפילו יין היא הסכימה ללגום פעם...איזה משמעויות ישלאוכל? (וזה לא אוכל שאני הכנתי..:) היא דווקא בעניין הדימויים קצת כמוך (או שמא כל הפסיכולוגים ככה?) בכל אופן היא כמובן הרגישה שנפגעתי מזה ואמרה שזה כמו ילד שהכין בגן איזו יצירה (למשל כד) וממראה לאמא שלו והיא אומרת שאין לה מקום בשביל זה...אין לה איפה לשים את זה.... אז קצת דיברנו איכשהו גם על זה... וכן השנתיים זה הישג בפני עצמו(גם היא חושבת) בצירוף למספר הישגים קטנים... אולי אצרוב לה דיסק במקום העוגה... שיהיה לך שבוע טוב ותודה את מותק(: מימי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
