צלקות

היי ליאתי, מה נשמע? החג עבר, תודה לאל, ועכשיו אני עסוקה בלאסוף את עצמי לאט לאט. נראה לי שהשנה יצאתי בשריטות וחבלות שיישארו איתי קצת יותר מבעבר. ועכשיו אני רוצה לדבר איתך על בעיה בנאלית... רבתי עם אמא שלי לא מזמן. היא מאוד פגעה בי. אחר כך היא התנצלה ואמרה שאני לא צריכה להתייחס לכל שטות שהיא אומרת. היא תמיד אומרת דברים קשים, מתנצלת, מתחנפת ואז שולחת אותי לפסיכולוגית שלי שאולי תצליח להציל משהו, להוציא חלק מהרסיסים של הפגיעה... ;-). העניין הוא שהפעם יותר קשה לי לסלוח לה. היא מאוד פגעה בי. אני לא מצליחה (ולא רוצה) לסלוח לה. מה עושים? ומה את מספרת? אכלת הרבה מצות עם שוקולד...? עכשיו תנסי לחמנייה עם שוקולד, אומרים שזה להיט... ;-) יופי שאת פה. נורית

ערב טוב נורית, יש משהו נורא קשה בכך שתחושות ורגשות שלנו אינם זוכים להד ולתוקף דווקא איפה שהכי טבעי למצוא אותם. לבד מתחושת עלבון ובדידות, יש בכך כדי ליצור בלבול וקושי לזהות ולהכיל את רגשותינו, בעיקר אם זה קורה לנו בילדות. מותר לך לכעוס, ולהמתין עם הסליחה עד שתביני מה *באמת* קורה לכן, שם, במשולש הזה, היורה עלבונות וכעסים. איכשהו, מהמעט שאמרת ("ואז שולחת אותי לפסיכולוגית שלי...") אני מניחה בזהירות שרסיסי פגיעה נעוצים בעוד כמה מקומות. קחי לך זמן להתבוננות והקשבה. המצות בשוקולד פינו את מקומן זה מכבר לתפריט דל קלוריות, משעמם למדי, כי יש גבול. היום התנחמתי בשאריות מופלטה עם דבש. היה נפלא! לילה טוב ליאת

ליאת, אני זקוקה לכמה הבהרות... התכוונת למשולש אמא, אני והפסיכולוגית? כי יש משולש אחר הרבה יותר רציני... והתכוונת לרסיסי פגיעה שנעוצים גם באמא? יש בה הרבה רסיסי פגיעה מכל מיני סוגים, אבל אני לא חושבת שיש לי חלק גדול בהם. אמא לא שולחת אותי לפסיכולוגית בכעס, להפך! מידי פעם יש לה הארה של הנזקים, אז היא מסבירה לי שזה נורא חשוב שאני אלך אליה. נורית