תל אביב

שלום רב, כמה שאלות בנוגע להפרעת אישיות גבולית : האם יכול להיות מצב בו המציאות והדימיון מתבלבלים?(לא נתקלתי במאמר שמופיע בו היבט זה). האם יכול להיות מצב שאחרי טראומה שקרתה בגיל ההתבגרות המאובחן יכול להביא איתו סיפורים נוספים מפרי דימיונו? האם בעלי אותה הפרעה מאובחנת ייכולים לגרום לך להאמין לכל סיפור שהם יספרו, כי הם מאמינים בסיפורים אלו (אפילו שלא קרו באמת)? אודה לכם על תשובתכם.

מיכל שלום, מצב בו המציאות והדמיון מתבלבלים, אם אני מבין את שאלתך נכונה, מצביע על פגיעה בבוחן המציאות. כלומר האדם משליך מעולמו הפנימי בעוצמה כה רבה עד כי הוא רואה את העולם בצורה שונה לגמרי מהסביבה. פגיעה, או גלישה זמנית בבוחן המציאות מופיעה כאחד הסימפטומים בהפרעת אישיות גבולית. לגבי שתי השאלות האחרות שלך התשובה מעט מורכבת יותר. אחת החוויות הקשות אחרי טראומה היא שלא מאמינים לי. קיים צורך עז שיאמינו. לעיתים קשה לשומע מהצד להאמין, ובעיקר קיים רצון לא להאמין שדברים כה טראומטיים יכולים לקרות. מנגד הצורך לקבל תיקוף לחוויה עלול להביא להעצמה של החוויה דבר שמוביל לספקנות מצד הסובבים ובעצם מגביר את החוויה שלא מאמינים לי. אני לא יודע אם עניתי ישירות לשאלתך אבל אני מקווה שעזרתי להבין מעט יותר מעולמו הפנימי של אדם שחווה כל סוג של טראומה. דרור

היי כולם אני רוצה לדעת כמה בלבול בין מציאות לדמיון צריך להיות כדי שתהיה פגיעה בבוחן המציאות? אני בטיפול ואני מבולבלת זה אומר שיש לי פגיעה בבוחן המציאות ושאני אישיות גבולית?

שלום מיכל תסלחי לי אך למה את חושבת שמי שמספר לך על טראומה שעבר ובגלל שהוא אישיות גבולית אז הוא משקר? מה הקשר? אולי אל תחפשי את הקשר אלא תאמיני לאותו אדם בלי קשר לאבחנה.. לילך