בואי כבר ליאת-בבקשה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
רק מילה ש"אשמע" את קולך, כואב כל כך.
שלום לכואבת, מצטערת שנאלצת לחכות עד מאוחר כל כך. תשומת לבי התחלקה היום בין הפורום לעניינים אחרים, ולכן היה קצת איטי. אני יודעת עד כמה יכול הכאב להיות בלתי נסבל, ולכן כדאי ללמוד להכיר כמה אסטרטגיות לשעת חירום, שיוכלו להסיח את הדעת, ולו לזמן מה, מהסבל. אתמול, למשל, הורדתי משחק חדש שהצליח להחזיק אותי כמה שעות בנתק מוחלט מהמציאות. חושבת שתצליחי? מקווה שהלילה יהיה קל יותר עבורך, ושהבוקר יביא איתו אוויר לנשימה. הנה חיוך קטן :-) ליאת
משחק? נתק מהמציאות כמה שעות? (יש חיה כזאת?). ואם פאזל חיי, נחשב למשחק- אז למה הוא לא מהנה אלא מענה? למה במקום לנתק הוא משתק? והלילה- כבר יודעת אני שקל הוא לא יהיה לא היום לא מחר לא בכלל. ואויר לנשימה- הפך מצרך נדיר,אני יותר משחזרת את הקיים המזוהם. את החיוך אימצתי- תודה. נועלת אותו באגרוף חזק שלא יברח. וכשתגיע אותה שעת שיא ארורה,יש סיכוי שארגיש בו?