מה קורה לי?

היי, אני בת 24 וגרה עם בן זוגי. הוא נסע לחול לכמה שבועות מטעם העבודה. כל הזמן אמרתי לעצמי שאני אעשה דיאטה כשלא יהיה פה ושאנקה את הבית מ-א עד ת, אפגש עם חברות שלא ראיתי מלא זמן ובין לבין גם אלמד למבחן שיש לי. אך אני לא עושה כלום ברמה של כלום. אני יושבת בבית, במחשב או סתם רואה טלוזיה. ממש רובצת כל היום(מזל שאני צריכה ללכת לעבודה מדי פעם). אם חברות רוצות להפגש אני מחפשת תירוץ (טוב זה גם קורה ביומיום) ואני מנסה להבין מדוע זה קורה לי? זו אינה הפעם הראשונה שכשאני לבד כאילו אין לי אנרגיות,והכוונה לא לבד מבן זוגי אלא סתם לבד עם עצמי ביום רגיל. האם זו עייפות כרונית או האם זה סממן לדיכאון? לא בא לי כלום,ממש כלום,ושוב אני חוזרת זה לא מגעגועים,זה משהו פנימי שלי.ממש הרגשה מוזרה. אשמח לייעוץ,תודה וחג שמח!

שלום למ. את מתארת העדר הלימה בין הציפיות איתן הגעת לתקופה בלי בן-הזוג לבין המתרחש במעשה. קשה לדעת, על סמך תיאורך, האם מדובר בתגובה אישית בתחום הנורמה או, שמא, בתגובה המעידה, כפי שאת חוששת, על מצוקה נפשית מסוימת. לא הייתי מבטל את האפשרות כי הציפיות שלך היו קשורות לדברים שהרגשת שאת "צריכה" לעשות, כלפי חוץ יותר - להשלים מטלות, להיפגש עם חברות - לעומת ההתנהגות שלך, שמשקפת יותר את מה שאת באמת היית "צריכה" מבחינה פנימית: זמן לבדך, ללא תקשורת קבועה ובהקשבה מוחלטת לעצמך. אם בכך מדובר, הרי שייתכן שמה שמציק לך היא בעיקר האשמה על הפער בין הציפיות "החברתיות" לבין הציפיות הפנימיות. עם זאת, במידה ומדובר בתחושה התוקפת אותך פעמים תכופות ופוגעת ממש במצב רוחך ובתפקודך, הרי שהייתי ממליץ לפנות לאיש מקצוע, לשם התרשמות טובה יותר וחשיבה הלאה. בהצלחה דוד