שלום ג'קסון

אני בטיפול פחות משנה. התקופה לא רלוונטית אך מונעת תשובה מצידך הקשורה אולי לתקופת הטיפול. אני בתקופה לא פשוטה לא אלעה אותך בפרטים. השאלה אם אפשר לכנותה שאלה- יש לי קשר די טוב עם המטפל שלי, במרוץ הזמן הטיפולי התייחסתי לטיפול יותר במתכונת של להשאיר את הכאב מחוץ לחדר ולבוא לשיחות על הא ועל דה. אני די למודה את רזי הכאב והמטפל ליווה אותי באומץ בתקופות בהן נדרש לצאת קצת מהנוקשות והחוקים היבשים של הסטינג. לאחרונה הטיפול הוא במתכונת שקטה יותר ומאפשרת יותר התיחסות לטיפול ולא למשברים ורעשים כפי שקדמו לתקופה הזו. יש בי המון מן החוויות שעדיין לא דוברו או ניתנו להם מקום בחדר. אני מרגישה שאני עסוקה במאבק איך לא להישבר מולו, מול הטפל, איך לא להחוות על ידו כחלשה, איך לצאת לא פחות מאופקת ממנו, הבעיה היא שעייפתי, כרגע אני צריכה יותר מתמיד רוך אמפטיה ומילים קרובת ומלטפות. הפחד הגדול ביותר בה בעת הצורך הנחשק ביותר הוא לבכות למולו, בחדר. יש כל כך הרבה כאב וחוויות ומחשבות שרוצה לשתף אותו אך פוחדת שהוא יסתכל עלי בקרירות האופיינית לו, בהבעה השכלתנית שלו, ובתשובות המחושבות והאנליטיות שלו. מצד אחד רוצה ש"יוכיח" לי בדרכו שקיימת בו הפשטות, הרוך, ההבנה ומצד שני אני עובדת מאוד קשה כדי לעטות על עצמי מסיכה חיכנית, צינית וחזקה ולכנות כל כאב ורגש כחסר חשיבות. אני שוקלת לעזוב או יותר נכון לברוח מהטיפול אך יודעת שאם אשאר לבדי, שוב, כמו אחזור למצב כפי שהורגלתי משחר ילדותי-להתמודד לבד, לחשוב ולכאוב לבד, לבכות בחדרים סגורים למגע, ואולי אפילו אממש שאיפה שכרגע נמצאת על אש קטנה- שאיפה שנלחמת בה-הרצון לסיים את חיי. אני מבחינה שעד כה לא ממש שאלתי שאלה, אולי קצת מן הבלאגן שבי מועבר דרך המילים. אנסה בכל זאת לקחת בליל של תחושות ולתחמם בשאלה קטנה אחת- אני צריכה את המטפל שלי קרוב רך ותומך, צריכה שגם אני אביא קצת מן התכונות הללו לחדר, פוחדת להיות חלשה זקוקה לתחושת החולשה שמישהו יחזיק את הכאב בשבילי אך לא מצליחה לצמצם את הפער העצום בין הכאב הבלאגן והמוות שבתוכי לחזות החזקה המחוייכת והצינית. חג שמח וזהירות עם המצהבריי כן?

<> ד"ש חמה ואהבה מה שלומך? איך החג כיףףףףףףףףףףףף

* יקרה (דרך אגב הבנו שאת <> :-) זה בסדר אני מציעה לך בחום לעבור למטפלת הן רגישות ואולי אפילו יצילחו לגרום לך לבכות בלי לפחד "להיות חלשה מולו" לא חבל להישאר שנה בטיפול ולא לבכות...........

שלום * נדמה לי שאת מבינה בדיוק את הקושי לפניו את ניצבת, כך שכל מילה תהיה מיותרת. ובכל זאת: כמה מסוכן להיחשף. להישען. אבל כמה גם גם מתסכל ותוקע להשאר מאחורי המסכה. את נמצאת תקופה בטיפול, את חשה כי הוא עוזר לך וכי הגעת לתחושה מסוימת של בטחון? אני הייתי מציע לך לקפוץ למים. הוא אומנם גבר, אבל עד כמה שקשה להאמין בכך, גם לגברים יש כמה צדדים.. בהצלחה בכל בחירה שהיא דוד

שלום וחג שמח <> מה קורה? אני יודעת על מה את מדברת אני חושבת שהמטפל שלך כנראה לא ממש מתאים לך......... הרי את באה לטיפול כדי להגיד מה שכואב לך ולא להאבק בו משהו בטיפול שלך כנראה לא עובד כמו שצריך! אני מציעה לנסות כמה פגישות עם מטפלת ותראי איך את מרגישה משם..... תדעי מה קורה איתך. בהצלחה

* אחותי מנשמע? תחזרי לכינוי <> אני כבר רגילה:-) קראתי את ההתכתבות שלך למטה עם דרור אולי הבעיה שלך בטיפול היא בגלל שקשה לך עם מה דמיון מה מציאות ואולי את מתחילה לחפש סיבות לצאת מהטיפול כדי שלא תצטרכי או שאת בדרך "להישבר" (((תדברי על זה בטיפול זה אסון לעזוב עכשיו!!!!!!!!!!!!!!!!!! אם הוא לא משתנה ועדיין את מרגישה שלא יכולה לבכות ולהיות פחות חזקה אז הגיע אולי הזמן לחפש מקום רך יותר. תעדכני אותי:-) חג שמח בוביק

בלי קשר לתוכן ההודעה אלא רק לכותרתה - למה שלום "ג'קסון"? אין לו שם פרטי? לא נעים יותר (ומזלזל פחות) לפנות לאדם בשמו הפרטי? נקודה למחשבה

אני דווקא קוראת לאנשים שאני מרגישה קרובה אליהם בשם המשפחה... למה סתם לחפש לרדת על אנשים??? מה שכתבת הוא יותר מזלזל ומעליב מזה שהיא כתבה את שם משפחתו! אני אפילו קוראת לחברי ילדות שלי בשם המשפחה ומעליב זה לא זה חמוד בעיני!!!!!!! ואם כבר אולי על הדרך <> (*) חולה עליךךךךךךךךךך בילבי ילדת הברזל