מילים-מילים-מילים

דוד, אהלן.. אין לי מה לכתוב היום. לא יודעת למה בכל זאת.. קצת סגורה לאחרונה.. השבוע המטפלת בחופשה, ואני מודה שאני חושבת עליה אבל מעט. אני דווקא מנסה לחשוב עליה, אבל אני נחסמת בפניה. גם בדמיון אני נחסמת בפניה. שותקת בדמיון, או מקסימום מנסה (ומתקשה) להסביר למה אני לא מצליחה לדבר איתה יותר. אפילו את זה אני לא מצליחה- לא רוצה לתת לה פתח להיכנס דרכו. היא לא חלק ממני. כמו הילדים בכיתה א' שמסמנים בקו את ה"חצי שלהם" בשולחן ושומרים עליו באדיקות.. כך גם אני- כיתה א'.. קצת מביך להודות, אבל אני כבר די מזמן מדמיינת כבר את הטיפול הבא..- לא ממש את הטיפול כולו- רק את הפגישה הראשונה. אני נוטה לדמיין דברים הרבה-הרבה לפני שהם קורים. לפעמים גם דברים שלא יקרו אף פעם. בשבועות האחרונים גם בפני המטפלת הבאה, מי שלא תהיה, אני נחסמת. זה מייאש שאני לא יודעת לדבר על עצמי בפשטות. שהכל נחסם רגע לפני שהוא יוצא. דברים יומיומיים, כמו הלו"ז שלי, או תכניות-עתיד פשוטות, נראים בעיניי אישיים מדיי ושלי כשאני חושבת לספר אותם. יש תקופות שכמעט שום דבר לא עובר את הצנזורה הפנימית, ובאמת שאני משתדלת, ועכשיו עם הפרידה המתקרבת, הצנזורה נוקשה אפילו יותר ומשאירה אותי במצב רוח "ריק".. וללא נכונות לעשות מאמץ ולדחוף את עצמי בכל זאת. פשוט אין לי חשק.. האם זה חוקי לבקש ממנה להיות אקטיבית יותר וללחוץ? אחרת אני עשויה להתבצר בשתיקתי בלי כוונה. לא יודעת מה אני רוצה בעצם. אני יודעת שהנושא הזה כבר שחוק- בשבוע שעבר כתבתי דברים דומים, ולא קרה שום דבר חדש מאז.. סתם, אני לא יודעת איך תראה הפרידה הזאת.. למה שוב אין לי בה אמון? שוב הכל נראה כל כך שברירי? האם בכלל סמכתי עליה עד הסוף פעם? האם הצלחתי לקרב אותה באמת בשנה וחצי שלנו יחד? האם אם לא הייתי משתדלת הייתי מחבבת אותה בכל זאת? אולי שכנעתי את עצמי לחבב אותה כי רציתי לזכות בחום בחזרה.. האם זכיתי לגילויי חיבה או חמימות ממנה? נדמה לי שלא ממש.. היא מרגישה אותי? האם אכפת לי באמת מה והאם היא מרגישה? היא בסך הכל די זרה.. כמה זמן יקח לי עד שלא תחסר לי יותר?- אני חושבת שכעבור 3 שבועות היא כבר לא תחסר. צ'יק צ'ק. אני חושבת שגם אצלה זה יהיה דומה. אני חושבת שאני מרמה- יקח לי קצת יותר מ-3 שבועות :-) אבל אני לא חושבת שהצלחתי לקרב אותה. לא נראה לי שהיא התקרבה אליי כאדם, אולי רק כמטפלת- בנסיונות אנליטיים להבין- אבל לא ממש אליי. היא מרגישה מרוחקת. גם אני.. טוב, מספיק.. אמרתי מספיק.. איך עובר עלייך החג? מספיק גם לנוח קצת? לילך

שלום לילך תודה על ההתעניינות, החג עובר עד עכשיו מהר מידיי.. את כותבת שוב על אותו "נושא שחוק", אבל אין-ספק שהוא לא שחוק בכלל. מצד אחד את מתארת את הריחוק שאת כבר חשה בטיפול, את הפנטזיות על הטיפול הבא ואת סכום האכזבות והכישלונות, לתחושתך, בטיפול הנוכחי. מהצד השני, תראי כמה את עסוקה בפרידה! תראי כמה רצונות, משאלות ומחשבות חדשות עולות בך דווקא בשלב זה. כך, שבמקומך הייתי עוזב בצד את המושג של "חוקי" ביחס למה שאת יכולה להגיד או לבקש בטיפול. פשוט תבקשי ממנה או תגידי לה את כל מה שעולה על דעתך ותראי כיצד היא מתמודדת עם כך וכיצד את מרגישה...אם לא עכשיו, אימתי? בהצלחה דוד

כשניסיתי היא אמרה שאלה שאלות שמעלים פגישה או שתיים לפני פרידה. אני אנסה שוב. עושה חשק לשרטט איתה לו"ז שאלות ומועד העלאתן, אבל אני יודעת שכנראה לא לזה התכוונה ושאני סתם מעצבנת. נדמה לי שהריחוק הזה שלי מבלבל אותי עד שאני מוצאת סיבות לכעוס עליה, רק כדי לספק הסבר נוח לריחוק הזה. לא נראה לי שאני באמת כועסת. תודה על התגובה- אני אראה מה אני יכולה לעשות.. אתה יודע, בגלל שאתה עוד קצת זר וחדש לי גם אני נחווית לעצמי זרה. כאילו גם אני חדשה פה. אני מרגישה בנאלית. לא נורא. יעבור. שולחת לך מזגן רב-עוצמה :-) ל.