פגישה אחת פחות

שלום דוד כל כך קשה לרדת משלוש פגישות בשבוע לשניים. חשבתי שיהיה קל יותר, או לפחות פחות קשה. אבל מסתבר שאחרי כמעט שנה, ההרגל, הצורך, הרצון והתלות עשו את שלהם, ובכלל לא קל. במיוחד כשהירידה בפעמים היא לא בגלל שמצבי השתפר, אלא בגלל מצב כלכלי שלא מאפשר לי לעמוד בזה עוד. קשה עוד יותר כשהמטפלת ממשיכה ומנסה להשאיר אותי שלוש פעמים, כשהיא מאפשרת לי להגיע ואומרת את דעתה הכל כך נחרצת שמה שאני צריכה במצבי הנוכחי זה שלוש פעמים. היא לא מקלה עלי. נכון שהיא אפשרה לי להיות חייבת לה חצי מהסכום ולהחזיר לה מתישהו.. אבל נכון גם שאני לא מסוגלת להיות חייבת, בטח לא לה. זה השבוע הראשון בו אני מרגישה את המעבר משלוש פעמים לפעמיים (שבוע שעבר היא התקשרה בזמן הפגישה אז היה פחות קשה). מה עושים בזמן הזה של הפגישה המבוטלת? איך מעבירים את הכאב הזה? את החוסר? את הרצון? איך ממשיכים לנשום כשבפנים הכל בטרוף כואב. כשבפנים מכה בחוזקה הידיעה שעכשיו הייתי צריכה להיות שם, איתה, בחדר הכל כך מוגן, מקבל, מכיל, במקום שבמשך שנים אני רוצה להיות רק בו כי רק שם מרגיש בטוח (כמובן ביחס לחיים בחוץ) כל המצב רק גורם לי לבלגן שלם בפני עצמו (כאילו חסרים כאלה עכשיו), לשנוא את עצמי יותר ולגרום לי לשלם על זה שיר

שלום שיר אני אכתוב לך את דעתי, שאולי לא תתאים לתפיסה הפסיכולוגית הנפוצה ביותר ולצערי אולי גם לא תהדהד בדיוק את הקושי אותו את מתארת. ובכל זאת: למיטב זכרוני, הפגישות כיום עם הפסיכולוגית הן לאחר משבר קשה שעברתן בשבוע האחרון. בהתחשב בכך, הייתי מציע לך להתמקד בטוב שאת מקבלת מהטיפול, בפגישות שכן מתקיימות ולנסות להפחית את הדומיננטיות של "החסר", של השעה שנעלמה לך. אני מנחש שיש לך מספיק תכנים וקשיים להתמודד איתם מבלי לייסר ולשנוא את עצמך בנוגע לשעה השלישית החסרה. כך שככל שאת יכולה נסי, לדעתי, להניח את ה"בלגן" הזה בצד ולהתמקד בנושאים שעולים בפגישות שכן מתקיימות. בנוסף, במידה ואת מוצאת את עצמך עסוקה ב"שעה השלישית" במחשבות שונות הקשורות לטיפול את יכולה לנסות ולזכור (או לכתוב) אותן ולהביא חלק מהן לפגישה הבאה. זו דרך שיכולה לסייע לך בהתמודדות עם התכנים שעולים באותה שעה. בהצלחה דוד

מהי אותה תפיסה פסיכולוגית הנפוצה ביותר ? ואתה צודק.. יש לי מספיק.. רק שאין לי מושג איך שמים "חלק" בצד ולא מתייחסים אליו, איך מפרידים אותו מכל הבלגן שיש.. אצלי בד"כ דברים נקשרים אחד בשני, מתערבבים אחד עם השני, מזינים אחד את השני ונעשים מערבולת אחת גדולה... אבל הנה, לפחות ה"שעה" עצמה עברה... באופן סימבולי... זה גם משהו.. לא?.. שיר