פתיחה וסיום פגישה טיפולית

שלום, אני נמצאת בטיפול כשנה. יש לי בעיה עם תחילת הטיפול וסיומו. בפתיחה אנו אמרות שלום, מעבירות כרטיס (קופ"ח) ויש שקט, המתנה להשמעת דבריי. חסרה לי פנייה אישית, ההתעניינות של המטפלת בשלומי. בסיום הפגישה ישנה הודעה: "נגמר הזמן", גם אם זה באמצע משפט או רעיון. אין דברי סיכום או איחול או משהו אישי. באמצע המטפלת מבינה, מכילה, אך בכל זאת הייתי שמחה ליחס יותר אישי. מה דעתך, האם כך אמור להיראות הטיפול? אשמח לשמוע גם את משתתפי הפורום, מהי פתיחת וסיום הפגישה הטיפולית אצלכם? תודה, שירה.

אני ממש ממש מבינה אותך!! אני לא סובלת את הקטע של הסיום של "נגמר הזמן" אני חושבת שזה מציג לנו את הטיפול כמשהו מכני.. שתוחם את הבעיה שלנו ל 50 דקות, וכאלו משדר לנו זהו נגמר הזמן שלי להקשיב לך. אני גם חושבת שניתן לסיים אחרת, אם המטפלת שלך הייתה יכולה להעביר מסר מעט אחר: כמו "איזה חבל שהזמן נגמר.. " או משהו שמשדר אמפטיה יותר להמשך השבוע , זה בהחלט היה עוזר. אני לפעמים ברגעים כאלה של סיום לא מוצלח חשה ממורמרת ורע לי ואז המחשבות לעזיבה כמובן עולות אני מרגישה כאלו אני משחק מסוים בידיה יש לי תלות בה, אבל יש לה גם כוח שיכול לפגוע בי.

שלום שירה את מעלה שאלה מעניינת וגם אני אשמח לשמוע תגובות והתייחסויות לשאלה זו משאר חברי הפורום. ככלל, הדרך בה נפתחת ומסתיימת הפגישה הטיפולית נתפסת כיום באופן גמיש בהרבה מכפי שנתפסה עד לפני כמה עשור או שניים. כל מטפל, לפי גישתו הטיפולית ואישיותו הוא, בוחר בדרך הנראית לו הטובה והמקדמת ביותר עבור המטופל והטיפול. על קצה המזלג אומר כי המצב אותו את מתארת נובע, על פי רוב, מרצונה של המטפלת להשאיר מרחב רב ככל הניתן לכל העולה בדעתה של המטופלת ולא לצמצם אותו על ידי דברי נימוסים ושאר מוסכמות חברתיות של כיצד אמורה להתנהל שיחה. גם דרך סיום הפגישה כפופה לתפיסת המטפל ולדינמיקה שנוצרה בזמן הפגישות. לפי תיאורך נדמה לי כי הטיפול בו את נמצאת הוא בדיוק המקום להעלות שאלות ותחושות כגון אלה שאת מתארת פה ולראות האם הן נקשרות לחומר טיפולי מועיל ורלוונטיות גם למקומות אחרים בחייך. בהצלחה דוד

הי שירה, הדברים שלך הזכירו לי פסיכולוגית שהלכתי אליה לפגישות ספורות לפני המון שנים. הרגשתי כמוך אצלה לגבי הפתיחה והסיום.. משהו שם פשוט לא התאים לי. מעין קרירות לא נעימה. כיוון שאת כותבת שמעבר לפתיחה ולסיום הצורמים, טוב לך איתה, אני יכולה רק להניח שאתן מפרשות אחרת את הפתיחה והסיום, כפי שהם מתקיימים היום, ושיחה על כך יכולה אולי לעזור. מה שאת מפרשת כלא נעים היא אולי מפרשת כמכבד או נותן מקום. המטפלת שלי היום כן שואלת לשלומי בתחילת כל פגישה (ואני בדרך כלל עונה שבסדר), ואני שואלת לשלומה בחזרה בחצי חיוך, כי אני יודעת שהיא לא יכולה באמת להשיב. בהתחלה התייחסתי ל"מה שלומך" שלה כפתיחה רגילה של שיחת חולין ועניתי תמיד שבסדר.. לאט לאט זה השתנה ועניתי באמת.. אני חושבת שגם אם ה"מה שלומך" נתפס כסתם דברי ברכה רגילים, זה נחמד ונעים יותר מלא לומר שום דבר. זה שובר איזה מתח בסיסי שנמצא בחדר ברגע הראשון שמתיישבים על הכסא שמולה. אבל זו רק תחושתי.. על הסיום היא בדרך כלל מודיעה מספר דקות לפני שמגיע הזמן ואז זה קצת מכין אותי, וכשנגמר הזמן היא הרבה פעמים אומרת כמה מילות סיכום. הרבה פעמים היא מזכירה עם מה הגעתי לפגישה ואיך נכנסתי ומה היה בהתחלה. רוב הזמן זה לא באמת משנה מה היא אומרת שם בסוף (אבל לפעמים זה כן). בדרך כלל פשוט נעים לי שמילות הסיום הן שלה. אחרי מילות הסיום משתררת שתיקה. בחלק מהפעמים אני אומרת שלום ותודה ויוצאת ובחלק מהפעמים אני מרגישה צורך לשבת שם עוד כמה שניות ולשתוק קצת ורק אז לצאת, וגם זה מקובל עליה (או כך אני מקווה :-), זה לא באמת דובר בינינו אף פעם). אני חושבת שאם אפנה לטיפול אחריה, הייתי שמחה לקבוע עם המטפלת הבאה שבסיום מקציבים 5 דקות וכל אחת (או רק אני) אומרים עם מה הם יוצאים מהפגישה. אני מרגישה שהרבה פעמים כמה דקות אחרי הפגישה פתאום יש לי רשמים של אחרי פגישה, רשמים שנראים לי חשובים באותו רגע אבל לא שורדים את כל השבוע עד לפגישה הבאה ולא מגיעים אליה. (לפעמים ב-SMS). אם היה מקובל לנסות לחפש מילים לרשמים הללו כבר בתוך הפגישה זה היה לי טוב. אולי מה שקורה אצלי יתאים גם לך..אולי לא :-) (ניסיתי..) דברי עם המטפלת שלך ואני בטוחה שתוכלו לקבוע לכן איזה נוסח שיתאים לשתיכן.. בהצלחה :-) לילך

היי שירה נשמע לי מאוד קשה לפתוח ועוד יותר לסיים כך פגישה. אבל אולי בגלל שאני חושבת על עצמי במצב הזה, ויודעת שאני לא הייתי מצליחה להתמודד עם זה. הפגישות שלי תמיד נפתחות כשהיא שואלת מה שלומי (כמו לילך, גם אני תמיד עונה בסדר (כבר חמש שנים זה כך :-) אם כי לפעמים אני מעיזה ואומרת שסתם אמרתי ולא באמת בסדר...) היא שואלת איך עברו הימים מאז הפגישה האחרונה, ואם היא יודעת על משהו שהיה צריך להיות או לקרות היא שואלת על זה.. לי זה מאוד עוזר.. אני אישית, מאוד קשה לי לדבר בפגישות באופן כללי.. והפתיחה הזאת לפעמים קצת קצת מאפשרת לי לכמה רגעים להתאפס.. קצת להשתחרר.. להרגיש אולי קצת יותר נינוחה... כשאני חושבת על הסיום, אני מבינה שבאמת אין לנו דרך מסוימת.. לפעמים היא אומרת שאנחנו תיכף צריכות לסיים ולפני זה היא רוצה להגיד לי ש.... לפעמים היא קצת חוזרת על הדברים שהיו במהלך הפגישה (זה קורה יותר כשהיא רואה שאני קצת באיבוד) לפעמים היא שואלת אם אני רוצה לקחת איתי עד לפגישה הבאה "חבר" שיש לי ושייך רק לי ותמיד הוא בקליניקה... ולפעמים אני זאת שמרגישה שהגיע הזמן ואני אומרת לה שכבר צריך ללכת... :-).... ותמיד, תמיד כשאני יוצאת היא מחייכת אלי ואומרת להתראות... אני חושבת שאולי אני קשה מידי, ביכולת לפתוח ובכלל לדבר.. אבל כך או כך, אני יודעת שאני רוצה וצריכה את הפתיחה שלה כדי שבכלל אוכל להמשיך להיות שם במשך הפגישה עצמה... שיר

שלום לכולן גם לי כמטופלת במשך שנים לא מעטות, קשה לפעמים בתחילת המפגש. אמנם המטפלת שלי גמישה למדי, ומידי פעם יוזמת בעצמה את פתיחת השיחה (כמו שאלה בנושא מסוים, או נסיון לשתף אותי בנושא שהיא סבורה שיעניין אותי), אולם עלי להדגיש כי לא אחת נטילת היוזמה מצידה הסיטה אותי מהנושא המקורי שרציתי לפתוח בו, או שיבשה את מהלך הדברים שתכננתי מראש - דבר שהרגיז אותי לא מעט. במחשבה שנייה, יתכן שהיא עושה זאת כדי להמנע מלשאול את השאלה הבנאלית כל-כך "מה שלומך", שהרגיזה אותי מאד בעבר (ועדיין מרגיזה כיום, אם כי במידה פחותה). הבהרתי לה שאני שונאת את השאלה הזו, היות שהיא פתיחה רוטינית, חסרת גוון אישי כמעט, המזמינה תשובה לא אמיתית ורוטינית לא פחות: "בסדר"... עם זאת, כדי להמנע משתיקה מרגיזה אף יותר בתחילת השעה, הבאתי לה רשימה של עשר (!)דרכים אלטרנטיביות לפתוח בשיחה (כמו "אני שמחה לראות אותך", "את נראית נחמד/יפה/מוטרדת... היום" ועוד) הרעיון שעשע אותה, ועזר לשבור את הקרח שנוצר. לסיכום: מנסיון, אני סבורה ששיחה פתוחה עם המטפל/ת על הנושא עשויה לעזור מאד.

דוד, תודה על תשובתך. הצלחתי באמצעות הנאמר לראות את תחילת וסיום המפגש הטיפולי בדרך אחרת - חיובית יותר, וההמלצה לדבר על כך עם המטפלת תמיד טובה. לכל המגיבות תודה, באמצעות תגובתכן הבנתי כי אני יכולה לחיות בשלום עם פתיחת המפגש הקיימת כיוון שלשמחתי אין לי כל בעיה להתחיל לדבר במפגש ואין לי צורך בשוברי קרח למינהם.לגבי הסיום אני אדבר עם המטפלת, זה יכול להיות חומר טיפולי טוב, ובטח בהרגשה שלי לגבי זה יש חלק מתהליך העברה שאני עושה.