שלום לדוד

שלום דוד, אני רוצה לשאול משהו, אבל מוצאת את עצמי שותקת. אני חושבת שזה אישי. או כך זה מרגיש לי היום.. (מדהים שהגוף/ההתנהגות מלמדים על הרגש. כאילו אם לא היה צורך להתנהג לא הייתי יודעת מה אני מרגישה.. משונה נכון?) אבל לא זה מה שרציתי לכתוב. רציתי לשאול אותך על ההבדל בין דכאון לחרדה. לאו דווקא בעניין הגדרות DSMיות, אלא יותר במובן היומיומי של המילה. אני נוטה להיות מדוכדכת פה ושם, והיו תקופות בעבר, חלקן ארוכות מאוד, שהרגישו כמו דיכאון לכל דבר, כמו זה שבספרים שלך. לכן תמיד חשבתי שיש לי נטייה כזו, לדכדוכים, ובימים מסויימים כשהדכדוך כבד זה מעורר בי פחד, שאולי שוב העצב הגדול חוזר ולא ירפה. לאחרונה אני חושבת שטעיתי. שאולי זו חרדה שמולידה בי הימנעות מהעולם, וזו בתורה מייאשת אותי בצורה כל כך עמוקה עד שאני נעשית מדוכדכת/מדוכאת. האם דכאון, במובן היומיומי של המילה, יכול להיות "תוצר לוואי" של חרדה, על השלכותיה? ומה לגבי דכאון לא במובן היומיומי? האם יש דכאונות שהם כמו שהם נחווים- חסרי הסבר, פשוט נוחתים עלייך? כלומר, האם יש דכאון שהוא סיבת עצמו, שמעבר לטריגר שאולי עורר אותו, לא קשור לאיזו חרדה או משהו דומה למה שתיארתי למעלה? לא קשור למשהו חיצוני.. פשוט קיים כי הוא קיים. זו לא שאלה סופר-חשובה, אני יודעת. היא לא חשובה מאוד לי, באופן אישי, כי אני כרגע מרגישה בסדר גמור והדכדוך כבר מזמן לא השבית אותי לתקופה ארוכה. אבל היא אולי גם לא חשובה כל כך באופן כללי, כי אולי זה לא באמת משנה ההגדרות.. אולי זו סתם סקרנות (עם טאץ' פלספני, כן, סליחה..). אני פשוט מרגישה כאילו אם מדובר באיזו חרדה או הימנעות, אז יש לי יותר אחריות על העניין. יש משהו בהתמודדות שלי עם העולם שמביא אותי להימנע ממנו. זה לא דכדוך שנגזר משמיים ונופל עליי כל כמה זמן בלי שאני יכולה להבין למה או להימנע ממנו. ואם כך אז אפשר גם אחרת. אני יכולה גם להיות מדוכדכת הרבה פחות. כרגע כשאני מדוכדכת אני בעיקר מחכה שיעבור לי. אני אומרת לעצמי שככה אני וצריך לחכות בסבלנות, גם אם קשה ומפחיד, ובסוף זה יחלוף. אבל מה אם "ככה אני" זו סתם אמירה שלמדתי להגיד לעצמי פעם כדי לכבות את עצמי ולהירגע? מה אם לא "ככה אני"? אולי זו אמירה שמסירה ממני אחריות? (ואולי רק מחזקת את ההימנעות) לילך-לילך, אולי הגיע הזמן שתהיי קצת יותר פעילה ויוזמת בחיים שלך.. כל כך מפחיד להתאמן ביוזמה, בלקחת סיכונים.. מאידך- איזה בזבוז זמן זה לנסח דברים יפה, לקפל ולשים במגירה (או כאן על המסך..) שוב התגלגלתי מלשאול ללפטפט.. מקווה שלא אכפת לך שאני קצת מפטפטת :-) זה עוזר לי להקשיב לעצמי.. לילה טוב בנתיים, (ועל הדרך- מה נשמע?) לילך

שלום לילך הרבה שאלות טובות וחשובות את שואלת, ואני מבין שחלקן (או למעשה, כולן) נוגעות לך ולחייך באופן אישי וחלקן גם מעוררות בך עניין מעבר לשאלה האישית גרידא. נדמה לי שהתשובה לשאלות אלה נמצאת בטקסט שלך, כלומר בהתייחסות שלך לרצון פחות לשאול שאלה למען קבלת התשובה נטו, ויותר למען חוויית הדיבור ("פטפוט" כפי שאת מכנה את זה) ותחושת ההקשבה. ברוח זו, נראה לי נכון יותר לא להגביל את החשיבה שלך לתשובות ברורות וחד-משמעיות ויותר לעודד אותך להמשיך ולהרהר על עצמך ולמען עצמך. וכל זה, מבלי ללכת לאיבוד בסבך המחשבות ומבלי לוותר על הפעולה והתנועה בעולם.. בהצלחה דוד