אוי

ליאת ליאת.. מה שלומך? הפגישות לאחרונה מתישות אותי...ממש כמו היום... אמרתי היום לפסיכולוגית שלא אבוא שבוע הבא. זה לא נובע מכעס או משהו כזה, פשוט אני מרגישה שאין לי על מה לדבר יותר, עם זאת יש דברים עליהם אני לא יכולה לדבר...היא אמרה שנצטרך לקבוע פגישת פרידה..רק זה מרתיע אותי..לא יודעת אם אני מסוגלת לעזוב..לפעמים נדמה שהיא אומרת את זה כי היא בטח יודעת שזה מאיים עלי.. אני יודעת מתנהגת כמו בת חמש... אגב, ריגשת אותי בדברייך לאורנה. מסרי לה ד"ש ובהצלחה ממני(היא בטח זוכרת...)

שלום מימי, הייתי רוצה להתייחס דווקא לסוף דברייך - "אני יודעת מתנהגת כמו בת חמש...". את יודעת, יש בזה משהו נכון ולא נכון. זה *לא נכון* במובן השיפוטי והזלזלני בו נאמר המשפט, אבל זה כן נכון שהחרדה וההתנגדות מלגעת בתכנים 'ההם' מייצגות את מימי הקטנה, שפעם פעם לא הצליחה להתמודד עם הדברים ביעילות, ולמדה לקבור אותם תחת ערימות של אדישות לכאורה, ציניות ואולי גם הומור. אני חושבת שכל החלטה שתקחי חייבת להביא בחשבון את ההבנה הזו. אני עצמי בסדר, תודה, למעט צינון עקשני שלא נותן לנשום. אם ברצונך לומר דברים לאורנה, אני בטוחה שעדיין לא מאוחר, ושהיא עדיין בסביבה. אין לי ספק שהיא זוכרת אותך היטב :-) שבת נעימה ושבוע טוב לאחריה ליאת

היי ליאת, מה אני אגיד לך? נראה לי שאת מכירה אותי קצת..תחת ערימות של ציניות..לפחות אני לא תחת ערימות של טישו..מקווה שגם את לא...:) אני גם הייתי חולה לא מזמן. עם אף סתום ולקחתי היסטופד(אם אני לא טועה). כמה כדורים כאלה ואת מצליחה לנשום לרווחה...תנסי.. אז תרגישי טוב וצאי עם האף לשמש (היום אני כבר בת שבע...)