עוד מספר אצלה

הלו, לא מצליחה בטיפול להפריד בין שני דברים נוגדים: להחשף לגמרי, ולשים את כל הקלפים על השולחן בפני האישה הזרה הזאת שנכנסה לי לחיים -או שהכנסתי אותה לחיים- ובין העניין הכספי- שאני אשלם לה כסף בכדי שתשב בשקט, תקשיב לבכיינות שלי, לבעיות שלי, לבכי שלי... בעניין הזה משאיר אותי רחוקה ממנה, ונותן לי סיבה טובה לא לתת לה להכנס ממש לחיי. אני מרגישה שאני עוד מספר בתור, עוד פרט במפעל שמיוצר בחדר הזה, לא יכולה להרגיש אותה שם בשבילי, אפילו כשהיא כולה בשעה המסוימת רק בשבילי. אני פשוט לא מצליחה.

הלו בחזרה :-) זאת טענה מוכרת. נסי לחשוב עם עצמך למי מהאנשים סביבך, שאינם גובים ממך תשלום, היית נותנת להיכנס לחייך. אני מוכנה להמר שאין הרבה כאלה. המשאלה שלנו, להיות חשובים ומשמעותיים עבור המטפל, היא משאלה נוגעת ללב ואמיתית מאד. אני חושבת שגם לו היית מטופלת במרפאה 'חינמית', היית עסוקה בשאלה "האם אני רק עוד מספר אצלה?". זוהי שאלה חשובה שבדר"כ מקפלת בתוכה היסטוריה עצובה. הביאי אותה אל חדר הטיפול. בהצלחה ליאת