ליאת ..

ליאת יקרה לליבי , זה מרגיש עצב תהומי , כאב חד שלא עוזב .. חנק. הכל חנוק .אין אויר. אבל רגע ..החלון פתוח ?!. ואין מילים לתאר את זה .. וזה שם לא עוזב .. לא מניח ..לי . והכל כואב לי ליאת , הכל מוציא אותי משיווי משקל , בבית - בעלי אמור לעבור בדיקת מ.ר.י עוד שבוע , אתמול איבדנו חבר מאוד טוב מסרטן , והסרטים שהז מכניס אותי , העבר הפתוח עם המציאות היומיומית .. ואין לי כח כאמא , כאשה , כחברה , כילדה ?! המטפל שלי - בחופש עד שבוע הבא , אצל הפסיכאטר הקשר הטיפולי מאוד מורכב ובעייתי .. ואני ..איפה אני באמת ?.. הלכתי לאיבוד . אז , מאיפה לוקחים כח שהכל נראה ונגמר ??? איך נאחזים ולא נופלים מהעומס המוטל על כתפיי???.. חשבתי שצרות הם רק של "מבוגרים" .. איך בגיל 31 מתמודדים עם כל הדברים שאני חווה ?.. אני צעירה בכדי להתייאש לא ?! ומבוגרת לקוות לשווא?... אני עייפה , ואני מפחדת להודות בזה , אבל, אני מפחדת , בעיקר מעצמי , את כאן לתת לי יד ?... התגעגעתי אלייך , היית חסרה . טוב להרגיש אותך כאן דרך המסך. אני מצטערת . חיבוק ממני .עם דמעות אמיתיות . מצטערת שרית

שרית, אני מרגישה שאני על הקצה.נגמר לי הכוח.אני לא מחפשת נחמה כרגע אז בבקשה בלי מילים מתוקות ואופטימיות, מכירה את כולן הן ריקות עבורי עכשיו. אני כאן לבד עם עצמי והפיתוי גדול מדי.פוחדת נורא רק מעצמי.לוחשת לך אולי את שומעת. סליחה שאני מספרת לך אבל לא רוצה לדבר עם מישהו פיזי ממילא אף אחד לא מבין ולי אין הכח להסביר.ואני כבר חשבתי שיהיה קצת בסדר.

<> מה קרה?

<> מדהימה וחזקה שלי כל הכבוד על כוחות הנפש ועל שאת לא נכנעת לכוחות הרוע!!!!!!!!!!!!!!! פה לידך ואיתך למרות שאין מקום על קצה התהום אני שם עומדת מאחורייך ומחזיקה אותך.. אוהבת ל.

נסיכת הגאות והשפל זה מה שאת!!!!!!!!!!!!!!!!!!! איתך בגאות וגם בשפל מחזיקה את ידייך כשהן רפות כל פעם כשקשה לך אני מחסירה פעימה ואז כשאת בסדר אני נושמת לרווחה....... אם לי קשה בטלטול הזה מה תאמרי את?! אוהבת אותך זוכרת? חברתך בילבי ילדת הברזל:)

היי, תגידי למה את לא שואלת או כותבת למנהלים ורק עם החברים או לעצמך? ...........דווקא נראה לי שחשוב שתתיעצי.............!לא מתערבת אבל הצעה ממני:-))))))))))))))))) שמחה על ההתכתבות בינך לבין שרית אני חושבת שזה חשוב שאתן מדברות!!!!!!! שבת שלום ממני מיכל

קראתי אותך רק הרגע , מצטערת שאת חווה את הטלטלות האלה הנפשיות , אני מכירה אותם ככ טוב , לא לא התכוונתי לחפש מילים יפות ..ובטח לא לך כשאני יודעת עד כמה המקום הזה כואב. מחבקת אותך, מכל הלב , כאן איתך..את לא לבד ! זכרי את זה .. שרית

העץ הזה ארוך יותר וכואב יותר אפילו מהעץ פרידה של אורנה:-( לא שזה דומה!

שלום שרית, צרות, לצערנו, יכולות להכות בנו בכל גיל. כשהן תוקפות אנשים צעירים הן נתקלות לעיתים קרובות בהתקוממות מרדנית וכעס "מה פתאום אצלי? למה זה מגיע לי?". האמת היא שזה לא מגיע לאף אחד ובשום גיל, ועל כל אחד מאיתנו מוטלת האחריות למצוא את מה שיכול להנעים או להקל על החיים, ולהילחם בכל הכוח בכל מה שמפריע למהלכם. אני מתפללת שהבדיקות של בעלך יראו שהכל תקין. מול מצבי מחלה (או חשד למחלה) החיים מקבלים, כך נדמה לי, משמעות מיוחדת. אני מאחלת לכולכם בריאות טובה, ומקווה שתוכלי להיעזר בכל האנשים הטובים סביבך כדי להצטייד בכוחות ובתקווה. נשמח להתעדכן ולדעת מה שלומכם סוף שבוע נעים ליאת

תודה על התגובה , אני אעדכן אותך בימים הקרובים מקווה לטוב , גילו לו גידול בראש לפני שנה וחצי ..אנחנו במעקבים כל כמה חודשים .. זה בטח לא מועיל לעומס הרגשי שאני נמצאת .. והאבדן של החבר רק הגביר ..את הכאב החוסר וודאות , והפחד .. מנסה לשאוב כוחות ..במיוחד ממך.גם אם רק דרך מילים , מסתבר שכוחן של מילים משתווה לחיבוק אוהב מכל הלב ..כשהוא בא מהמקום הנכון . תודה שאת כאן איתי . שבת רגועה וסופש מקסים שיהיה לך . את מיוחדת. שרית

שרית יקרה בוקר טוב, אני מרגישה יותר טוב לא ששאלת כן? :-) (ביחס להודעה של אתמול), לעזעזל עם הנפילות הללו ותודה על כוחות פנימיים שלא נכנעים להם. מצטערת שמשתפת אותך בנפתולי הנפש ובנדנדה הזו, ככל הנראה ששיחה עם עצמי נשמעת כלחישה מפחידה בעוד שלחישה למרחב הווירטואלי נותנת תחושה של קצת פחות לבד. אני כותבת לך ויחד עם זאת גם מתעדת לעצמי שהנה דלגתי מעבר לתהום נוספת, בקושי אבל קפצתי מעליה. שבת טובה לך, עד העונג או הצער הבא:-) <>

כתבתי פה למעלה את שמך בשם המחבר בטעות ההודעה מיועדת לך..... את יודעת שריתעלתה בי שאלה, מחשבה, תהייה, שרציתי לחלוק אותה איתך. נפגעות תקיפה מינית בבגרות או בילדות מפתחות סמפטומים דומים לא אחזור עליהם את הרי מכירה בהם ואותם. זכור לי שאת בטיפול אצל פסיכיאטר, אם זו אינה שאלה אישית מדי, אולי תוכלי לשתף אותי באיזו אבחנה הוא צייד אותך. אני שואלת מאחר וככל הנראה מנגנוני ההגנה והשפעותיה ההרסניות של טראומה פועלות באופן די דומה על מבנים נפשיים שונים. הדיווח של נפגעות כמוני כמוך וכאחרות הפכו את הכאב האישי למשהו קולקטיבי מן "רשימת מכולת" לרבדים הכי אישיים וכואבים. הפוגעים לעומת זה יוצאים "נקיים" מתיוג ואבחנה. לדעתי יש מן ההכרח להכניס ל DSM אבחנה שנקראת "שורדות פגיעה/התעללות מינית" במקום לתייג אותנו כבעלות הפרעה או מחלה זו או אחרת התוספת הזו לספר תשים מן האחריות לפשע הנתעב בחברה ובפוגעים. יש בבתי חולים פסיכיאטריים נשים רבות שנפשן נחבטה מפגיעה מינית, מן חבטה ששינתה או עיצבה את המבנה האישיותי שלהן, ועדיין לא טורחים או יותר נכון לא שוקדים על ההשפעות, על מקור הסמפטומים. ושוב במקום לראות בהן קורבן, הן שוב מקורבנות חברתית דרך תיוג, אבחנה וכדורים פסיכיאטריים. השאלה המקורית שלי הייתה, לפני שגלשתי "גלישה פסיכוטית" קצרה :-), האם אובחנת האם את מסתובבת עם שם לכאב שלך? מחייכת אלייך :-)

שמחה לשמוע ..שהקפיצה הייתה יחסית מהירה .. כן ..אני יודעת עד כמה ה"ביחד" הזה .. גם אם מפריד מסך, עד כמה השיתוף הזה יכול להקל .. על הכאב הנוראי שבאותו הרגע מציף ברמותתת , הידיעה שיש שם מישהו שאפילו אם הוא רק קורא.. מאזנת מחדש ..אויי ככ מבינה את זה . הרי אני כאן מציפה את המרחב הוירטואלי ומתחבקת בעזרת המילים המחבקות של ליאת ..ושאר הצוות , שנותן לי עוד כח . זה בסדר , תכתבי לי מתי שרק תרצי .. אולי נצליח להפסיק את השתיקה הזו ..ולהקיא אותה החוצה ..ביחד ?.. :-) שבת רגועה גם לך , חיבוק מכל הלב. שרית