בקשר להתאבדות...

דרור, ביום חמישי עמדתי ליד מסילת הרכבת באחת עשרה ומשהו בלילה ובסוף חזרתי הביתה. אני מרגישה כזאת פחדנית כי לא היה לי אומץ לעמוד שם על המסילה ולמות כל כך בקלות. אני חושבת על זה כל הזמן. אני מרגישה כל כך דחויה. אין לי עכשיו שום חברים ולאף אחד לא אכפת ממני. אין לי מה להפסיד אתה יודע. אני רק חושבת על המסילה.

יעל שלום, ראשית איני יודע אם את בטיפול אך אם את לא המלצתי החמה היא שתפני בהקדם. כפי שכתבתי קודם לכן, ישנם רגעים בהם נראה שאין כלום. שהמוות הוא האפשרות היחידה. לעיתים קרובות ברגעים כאלו היכולת להתבונן על פני מנעד האפשרויות מצטמצמת מאוד ומה שנראה כבחירה מלווה בעצם בתחושה של אין ברירה. חשוב לנסות ולתת את האפשרות לבעל מקצוע לעזור לך להתבונן שוב על מצבך. לתת מקום לאותו חלק אמיץ בך שבחר לא לסיים את חייך באותו יום. דרור