בעיות שבלב

החלטתי לפנות אליכם אולי תוכלו לייעץ לי. מדובר במצב שקשה לי לסבול כואב לי ואינני יודעת איך להתמודד איתו. אני בת 26 נשואה טריה אחות של בעלי גורמת לי להרגשת אי נוחות כשאנחנו מבקרים אצל הוריו כל הסיפור התחיל מריב קטן וכבר שנתיים שהמצב בינינו גרוע. הסיטואציה היא כזו כשאנו באים להתארח היא אומרת שלום בזה נגמר הסיפור לא מתיחסת אלי בכלל ממש מתעלמת מקיומי נסיתי לדובב אותה לנסות לשוחח תוך כדי שאני מתערבבת בשיחה אך כלום לא עוזר היום ערב החג שוב התארחנו אצל הוריו והפעם היא פינתה את הצלחות של כל בני המשפחה חוץ מהצלחת שלי וממש נפגעתי קשות אינני יודעת איך להתנהג אני בן אדם מאד רגיש וזה גורם לי לעוגמת נפש גדולה.

סמדי שלום, אני בעד דיבורים של פסיכולוגיה, עם הרבה טקט, אבל גם (לפעמים) בעד מעשים, ולא דיבורים. הגיעי כשסביר לך שהיא פנויה, ותאמרי שבאת לדיבור; תני לה מתנה סמלית (כמו הקופים שלא מתבוננים, לא שומעים, ולא מדברים), וכו'. תגייסי את בעלך. תודיעי לה שתזמיני את השב"כ לפיצוח הסוד במידה ולא תדבר...תעשי משהו! זה לא בפסח, אבל זה על משה רבינו (אז זה קשור, נכון): נעשה ונשמע... בברכת יישר כח ד"ר יוסי אברהם

סמדי שלום רב, קראתי את מכתבך ואני חייבת לציין שהצלחת להעביר את תחושת הקושי והכאב היטב. זוהי סיטואציה פוגעת, מורכבת, לא נעימה, הטומנת בחובה פגיעה, כעס וכאב. ולפי דבריך, זוהי אינה סיטואציה חד פעמית, אבל זה רק מקבל פנים שונות, כמו אתמול שהיא השאירה את צלחתך ולא פינתה אותה. את מספרת שאת עם בעלך כבר שנתיים. מה היה יחסה אליך במשך זמן זה? האם היא תמיד היתה כך? האם יחסה אליך השתנה בעקבות משהו? ואיך היחס אליך משאר בני משפחתו של בעלך? ויותר מזה, מהי עמדתו של בעלך לגבי התנהגות אחותו? באופן עקרוני אני תומכת בדבריו של ד"ר אברהם לגבי הצורך לפתוח את הדברים, "לשים את הקלפים על השולחן". אולם לעיתים זה עשוי לא רק שלא להועיל, כי אם להחריף את המצב. אני מכירה סיפור משפחתי דומה, שבו האח היה קר, פוגע ומאמלל את גיסותיו וגיסיו. למרות גילו (כבן 33) הוא היתה מתייחס בזלזול, מדבר במילים רדודות (לא קללות) ושפת גוף מזלזלת. במקרה שלו זו היתה ממש בעיה אישיותית שלו, וכל הדיבורים עימו לא עזרו לאף אחד מהצדדים. לפעמים עלינו להבין שזה המצב והוא אינו קשור בנו אישית. זה לא מקל על ההתמודדות הריגשית הרבה פעמים עם ההתנהגות הפוגעת, אבל זה מקל על ההתמודדות החשיבתית, ומקל עלינו את השהייה בחברת אותו אדם פוגע שוב ושוב (כי זה משפחה, והפגישות המשפחתיות הכרחיות). שיהיה לך חג שמח, טלי פרידמן

סמדי שלום רב, קראתי את מכתבך ואני חייבת לציין שהצלחת להעביר את תחושת הקושי והכאב היטב. זוהי סיטואציה פוגעת, מורכבת, לא נעימה, הטומנת בחובה פגיעה, כעס וכאב. ולפי דבריך, זוהי אינה סיטואציה חד פעמית, אבל זה רק מקבל פנים שונות, כמו אתמול שהיא השאירה את צלחתך ולא פינתה אותה. את מספרת שאת עם בעלך כבר שנתיים. מה היה יחסה אליך במשך זמן זה? האם היא תמיד היתה כך? האם יחסה אליך השתנה בעקבות משהו? ואיך היחס אליך משאר בני משפחתו של בעלך? ויותר מזה, מהי עמדתו של בעלך לגבי התנהגות אחותו? באופן עקרוני אני תומכת בדבריו של ד"ר אברהם לגבי הצורך לפתוח את הדברים, "לשים את הקלפים על השולחן". אולם לעיתים זה עשוי לא רק שלא להועיל, כי אם להחריף את המצב. אני מכירה סיפור משפחתי דומה, שבו האח היה קר, פוגע ומאמלל את גיסותיו וגיסיו. למרות גילו (כבן 33) הוא היתה מתייחס בזלזול, מדבר במילים רדודות (לא קללות) ושפת גוף מזלזלת. במקרה שלו זו היתה ממש בעיה אישיותית שלו, וכל הדיבורים עימו לא עזרו לאף אחד מהצדדים. לפעמים עלינו להבין שזה המצב והוא אינו קשור בנו אישית. זה לא מקל על ההתמודדות הריגשית הרבה פעמים עם ההתנהגות הפוגעת, אבל זה מקל על ההתמודדות החשיבתית, ומקל עלינו את השהייה בחברת אותו אדם פוגע שוב ושוב (כי זה משפחה, והפגישות המשפחתיות הכרחיות). שיהיה לך חג שמח, טלי פרידמן

כפי שאת מציינת את רגישה באופי שלך אם תתני לי לנחש את רגישה למסרים של דחיה וביקורת כלפייך יתכן שרגישות זאת גורמת לך לחוות התנהגות אדישה כדחיה קיצונית גם עם זה לא כך בכל מקרה כדי להכיר את רגישותך ואת עצמך כדי להתמודד עם רגשות אלו מומלץ לפנות ליעוץ הדרכה פסיכולוגית - יתכן שיחות