התייעצות שניה

שלום אורנה, כתבתי לך בשבוע שעבר על איך שאני מחכה בקוצר רוח לפגישה שהבועית עם המטפלת, אבל ברגע שאני נכנסת לשם אני נתקפת חרדה ומתנגדת לכל הנסיונות שלה להתקרב אלי או לרכך אותי. אז ענית לי : "אני מבינה שהקשר הטיפולי מעורר בך קונפליקט עז: מחד, את מחכה למפגש כמו אוויר לנשימה, מאידך, את חוששת להתקרב ומענישה את עצמך על כל התקדמות לקראת אינטימיות". עוד פעם ביטלתי השבוע את הפגישה, כי רציתי מאוד לדבר איתה באמצע השבוע, היה לי נורא קשה, אז במקום להתקשר דווקא עשיתי ההפך - לא התקשרתי וגם ביטלתי את הפגישה שאחרי דרך הודעה טלפונית- בכדי לא לדבר איתה ישירות (מקווה שהיא לא תתקשר לבדוק למה ביטלתי). את ההרגשה הזו לא חוויתי עם אף אחד אחר- כלומר הצורך בעזרה לא היה לי לפני, ואם כן היה , אז לא בטאתי אותו. אני תמיד מתפקדת לבד, וקשה לי נורא עכשיו עם ההרגשה שאני צריכה מישהו. (הגעתי לטיפול בגלל הרגשה של תקיעות בכל תחומי החיים). * עוד משהו, אני לא הבנתי מה הכוונה שלך "בהתקדמות לקראת האינטמיות"? תודה לך על הכל.

שלום כ.ל., השבוע אמנם נמנעת משיחה טלפונית וגם ביטלת פגישה, אבל כבר ידעת שזה "ההיפך" - ההיפך מחוויה פנימית שחיה ובועטת בתוכך. אני מקווה שבשבוע הבא תוכלי להקשיב עוד יותר לקול הפנימי, ולדבר איתה עליו. כך שאפילו אם תבטלי פגישה, ההזדקקות המכאיבה הזו כבר תהיה ביניכן, ושתיכן תהיינה שותפות להתמודדות איתה. זו הכוונה במונח "התקדמות לקראת אינטימיות" - התקדמות לקראת מרחב בו אדם אחר יודע את נפשי, וזה בסדר... שיהיה בהצלחה, אורנה