סקר חדש למשתתפי הפורום

כמה מכם כמטופלים מרגישים שהם "אמיתיים" לגמרי בתוך חדר הטיפול. - האם אתם מדברים על הכל כפי שזה ממש מתרחש בפנים\בתוכם. - האם אתם מוסיפיפ עובדות "ותבלינים" על מנת "לספק" יותר חומר למטפל\ת שלכם. כוונת הסקר היא לבדוק כמה אנחנו אמיתים\ מדברים בכנות שם? עד כמה אפשר "לחשוף" \ "לשפוך" את הכל בפני אדם זר לגמרי\ הדברים הכי אינטימיים (אבל ממש אינטימיים), הקונפליקטים הפנימיים שלנו, שלרוב הם נשארים שלנו. - האם הטיפול הוא דבר אמיתי או עוד הצגה אחת מבין מיליון ההצגות שאנחנו מנהלים בחיים שלנו!! תודה רבה לכל המשתתפים.

אומנם אני בתחילת הדרך ,אבל מספיק זמן בשביל להבין-שלעולם-לא אצליח ל"חשוף" מולה את מה שיושב עמוק בלב. אני לא מוסיפה "תבלינים"בקושי את ה"תפל" אני מצליחה להוציא. אני לא יודעת אם טיפול הוא אמיתי או הצגה, אני יודעת שמאוד מאוד קשה לי,לשבת מולה ו"לשפוך"דברים, גם כאשר מרגישה חיבור אמיתי,וחושבת שהיא מדהימה והיא באמת כזו. ואולי דווקא בגלל זה קשה לי מולה. בקיצור,נראה לי שלא ממש חשוב מי עומד מולך, זה הכל תלוי במטופל,אם הוא אדם שיכול להפתח הוא יעשה זאת גם מול סתם אדם זר,מבלי שום קשר לתעודה שלו. ואם הוא לא כזה (אני לפחות)הוא פשוט לא יעשה זאת ולא חשוב מי יושב מולו, זה כואב לרצות להוצי ולא להיות מסוגל, כואב מאוד!!! אחלה סקר אגב(מינה צמח כועסת)

בשבילי זה הצגה אחת גדולה. אני אף פעם לא חושפת בפניו את כל מה שעולה לי בראש כל השבוע. נראה לי אין אף אחד שיכול לעשות את זה, לכולנו יש דברים ממש אישיים שאי אפשר לשתף אחרים בהם והם לא ניתנים גם או לא ראויים לעיבוד, ואפילו כיף לפעמים שהם יישארו בתוכך, כי אחרת אתה "חושף" דמות שונה לגמרי ממה שאתה מכיר את עצמך. מה שטוב בטיפול זה שאם באמת בא לך לדבר וסתם לדבר, יש תמיד מי שישמע אותך, והוא אפילו יעשה מכל דבר (תנועה, חיוך, מילה) שיחה טיפולית.

כפי שאני חווה את הטיפול שלי, יש לומר שהמקום הזה, הטיפול, הוא המקום הראשון או שמא אקרא לו- היחיד שאני מציגה בו פחות, אמנם חשופה עד לשד עצמותי, כואבת נורא, רוצה לעיתים קרובות לברוח ולא לחזור, למרות כל זאת ואולי בגלל, מרגישה שהחדר הזה מאפשר לי להתאמץ פחות, להוריד מעלי קצת מכל ההצגות והקיום הוירטואלי שחייתי מהרגע שהגחתי לאוויר העולם. זה לא קל, זה קשה, בעיקר כשאתה פוחד נורא להודות שאתה מורגל בלהציג ולהיות שחקן ראשי בהצגת חייך, אך יש בזה גם סוג של תקווה, שאולי אותן הצגות, הסתרות, התעלמויות מחלקים כל כך כואבים בי ירדו ויתקלפו כפי שמקלפים בצל, וכידוע כשמקלפים בצל תופעת הלוואי היא דמעות לא רצוניות. אני מגיע לטיפול מותשת מהחיים בחוץ, מותשת מחיוכים והחזקה של כל התחושות האמיתיות בחלל הבטן, וכמשמתיישבת מתחילה התשה מסוג אחר, אך אולי עם הזמן כשירדו אותן שכבות שהפכו לי לעור שני, אולי אז, אגיע לטיפול ואתיישב נינוחה כשאני פחות מותשת מהחיים בחוץ ופחות פוחדת מהכאב שבפנים. גם היום עם כל הרצון לשנות, תמיד עומדים ביני לבין המטפל שכבות, הסתרות ואזורים שאפילו מסתירה מעצמי. אסיים בתחושה שהטיפול עבורי זה המקום היחיד בו אני מבינה שאין צורך בהצגה כי אין ממש קהל שימחא כפיים, יש אדם אחד מולך שאוהד יותר סרטים דוקמנטריים, תיעודיים מאשר הצגות יחיד. למרות הנאמר, הנפש המתורגלת שלי לא שוכחת על כל שכבה שמתקלפת לעטות על עצמה שכבות אחרות לגיבוי, לצערי אותן דמעות כאמור ,תופעת הלוואי של קילוף השכבות, מבוששות לבוא.

<> יקרה כל כך יפה כתבת קוראת אותך כאן ואת כל פעם נוגעת בי מחדש. חיבוקים

לפי התגובות של מי שענה עד כה אני מבינה שבורכתי במטפלת ותהליך טפול מדהים. אני מוציאה הכל! מחשבות, ספקות וכל הדברים הכי אינטימיים שאי פעם שכנו בתוכי. לא פעם אני מהרהרת ומקנאה בעצמי שאף פעם לא נתתי לשום אדם בעולם להכיר אותי כמו שהמטפלת שלי מכירה אותי. אין אדם שמכיר את המחשבות שלי ואת עצמי ב-א-מ-ת במקומות שהיא פוגשת אותי. מכאן השאיפה שלי לתת לעולם להכיר אותי בלי מחסומים (כמובן שלא כל אדם שנכנס לחיינו צריך 'להכיר' אותנו על כל העסקת חבילה שלנו אלא מדובר רק באנשים הקרובים ביותר, כגון בן הזוג או הורה..)לא פלא שאומרים שטפול נותן דוגמא לחיים האמיתיים, ניתן ללמוד ולגדול המון כשנותנים לטפול להתפתח ולהתקיים אך כמו שידוע לכולנו זהו תהליך לא פשוט אבל בהחלט שווה את התוצאות והעמל הנפשי הכרוך! בהצלחה לכולנו :)

הי ובוקר טוב, קשה לי לכתוב ברור מספיק, אך אנסה בכל זאת. אהבתי מאד את הרעיונות שהעלית בסקר הראשון. לא פעם יוצא לי לתהות בהקשר השימוש שאני עושה (למשל וגם) בפורום. גם דרך הטיפול. אנו בוחנים זאת בדיעבד - לפעמים השימוש הוא יותר בונה, לפעמים הורס. לפעמים גם וגם, מהול, לפעמים משהו אחר, ו... לפעמים, לפעמים לא יודעים... המממ... גם כשמסתבר שהשימוש יותר לכיוון ההרסני, אפשר ללמוד מכך ולהפיק טוב, כשיש טיפול במקביל. :-) עוד לפני שעשית את הסקר בפעם הקודמת, גם אני פנטזתי על העלאת איזה סקר בפורום. כבר די הרבה זמן שחשבתי על כך. אפשר להבין שלא העליתי את שאלות הסקר שלי בסוף, אך מה שכן ניסיתי לעשות - ביני לבין עצמי קצת ניסיתי לחשוב מהיכן הן נובעות (כפי שלומדים לעשות בטיפול כמו שלי). אני מאלה שכבר כן מביאים לטיפול חומרים באופן חשוף יותר. תחילת הדרך של הטיפול הלא קצר שלי, כלל לא הייתה כזו. היו דברים שהאמנתי ב"מיליון אחוז ומעבר לכל ספק" שלא יצאו החוצה לעולם או לא יקרו לעולם, ובדיעבד מסתבר שחלק מהם כן... גם התפיסה ה"בטוחה" שלי לגבי מהות הטיפול ודמות המטפל הייתה חד מימדית, שונה לחלוטין. היום מובן לי גם מהיכן כל זה צמח. כמובן, שלא הייתה שום דרך לנחש מראש כיצד ולאן נגיע. היום אנחנו מדברים על החלקים המגעילים והעקומים באופן ישיר, גלוי ו"בוטה" אפשר לומר אפילו. כמו שמדברים רק בטיפול. עדיין יש להניח שיש לא מעט חלקים מוסתרים מבלי דעת. בנוסף, בטוח (אמרתי 'בטוח', כי ידוע ומדובר בטיפול) שכמו שנתתי את הקרביים פלוס במקומות מסוימים, ככה ישנם דברים שאני מחזיקה חזק, לא מוותרת ולא נותנת בשום אופן. כמעין ריתוך. חלק קטן מהתכנים מגיע גם לפורום, וככל שאני יודעת, דברים שהעליתי לכאן עברו דרך הטיפול שלי די במיידי, כולל העובדה שהם נאמרו במסגרת הזו. אז ככה שהבאתי את רעיון הסקר ההוא שלי (בצורה קצת אחרת) לטיפול שלי. אז... הבאתי את השאלות, לטיפול, ו... בנקודה הזו (באופן די צפוי, כנראה) עצרו אותי. בדיקת האחרים הוסתה והחזירו אותה אליי. החשוב לענייננו הוא מה יש לי ומה מתרחש אצלי. ככה זה :-) אין מצב לברוח. אז אני מנסה לענות לעצמי ולהביא לטיפול. עדיין אין לי תשובות. כפי שהצלחתי להבין, הסקר שלך מדבר על הסתרות והסוואות בטיפול ועל הקושי להחזיר לשם, על אמון, על קשר ועוד...נושאים כבדים כאלה. חשובים מאד כאלה. נושאים כאלה של... טיפול... :-) אפשר לנחש שזה בדיוק הסקר (העצמי...) שאת צריכה להחזיר לשם... רק... שאם את מבחינה בקושי הזה אצלך, אז איך תביאי לטיפול את הסקר הזה, בגלל שהוא כמו שהוא?... אבל זה כל הקטע. זה בדיוק הקטע של הטיפול. להחזיר אליו את השאלות הללו. בעיקר בכפיפה אחת עם הרגשות (שמעוררים מחשבות) שעושים הכל כדי למנוע. גם את הרגשות הללו צריך לזהות. לא פשוט. חכמה גדולה לומר זאת אחרי שמבינים מהניסיון. אבל זה כך, ככה זה עובד... אז... הקושי מובן לי כל-כך. כי באמת כל-כך הרבה רגשות מעכבים את העלאת התכנים. וזה בסדר, הם מעכבים, כי זה מה שחרדות יודעות לעשות, והם מרפים רק כאשר הם מוכנים, וגם אז, לאט ובמינונים מדודים. כן, למרות הכל הצפות בלתי נמנעות. אז, המון רגשות, ובהדרגה, גם על הרגשות המעכבים הללו מדברים. רציתי לתת מספר דוגמאות, נהיה יותר מידי... לא חשוב. פתאום חשבתי עוד על הקטע של ההסוואות - לפחות בעיניי, ככל שמנסים להסוות יותר ולהוסיף תבלינים, ככה רק נהיים שקופים יותר, ואז גם מנסים להסתיר יותר וחוזר חלילה. זה מעניין, הבחירה הזו בפורום. כי הפורום ממש אבל ממש אינו אינטימי, ובגלל שהוא פורום לא תמצאי בו רמת אמינות, ביטחון או דיוק שתוכלי לזכות להם בטיפול. חשבתי ככה על מספר אפשרויות - למשל, ייתכן שאנשים מצליחים להשיג (נגיד גם בפורומים) את התגובות שהם מצפים להן באופן לא מודע. אם, לדוגמא, הציפיות לא מתממשות בטיפול כי הטיפול מבין שזו מעין מלכודת, אנחנו בתור מטופלים מתרגזים ומנסים לפנות למקום אחר, בחוץ, שקל יהיה "להפיל בפח". אפשרות נוספת בעיניי, היא, שכן השגנו תגובה "צפויה" בטיפול (שהיא פרשנות או לא, וזה לא משנה בכלל). רק מה, כשהתגובה המציפה מתעוררת בטיפול אפשר לעבד אותה, ובפורום - לא. אף פעם לא. ואז מה שקורה בפורום הוא שאי אפשר לגעת, כי זה לא טיפול, ואז הכול נשאר תלוי באוויר. אם מישהו בוחר להחזיר את התגובה לפורום במקום לטיפול, לי נראה שזו יכולה להיות שיטה מצוינת מלהתחמק לגעת בדבר הכי מפחיד. וזה בסדר, רק שאם כך קורה, צריך להכיר בזה. עוד משהו - לדעתי, זה לא באמת ה"פורום". בתכל'ס זה פורום, כי הוא זמין והגישה אליו קלה. עובדה שבעולם. אלמלא היה פורום, מאד יכול להיות שמי שהיה רוצה היה מנסה למצוא לו מקורות אחרים לצרכי אותם שימושים. כתבתי וכתבתי, אולי זה לא משנה הרבה, כי בסופו של דבר את מביאה לטיפול את מה שאת יכולה ומתי שאת יכולה, והקטע של ההסתרות וההסוואות והבריחות והמחשבות על אי אכפתיות או כוונות זדון והצגות וכו' וכו' גם הוא חלק מהטיפול. כל דבר בעתו. עם הזמן אמור לחול שינוי, ואם כן, אז מגיעים לדבר גם על זה. יש נושאים שלוקח להם שנים... חזרתי על עצמי, שוב... ואת יודעת מה חשבתי, (אומר בחצי אומץ) שאם השאלות הללו עלו אצלך, אז, אולי אולי את כבר בדרך לנסות... נראה בעיניי, שלפחות מחשבתית קיים הרעיון להעיז להחזיר לטיפול. גם זה סוג של התקדמות. מפחיד מאד, ורק הרעיון בפני עצמו עשוי לעורר מחשבות תוקפניות, לעמוד על הרגליים האחוריות: "אין מצב". יש לך אומץ להדפיס את ההודעות האחרונות שפתחת ולהביא לטיפול? ;-) אולי משהו ממה שכתבתי ידבר כאן אל מישהו... mp