ליאת יקרה ,

ליאת מה שלומך?.. התגעגעתי ..הרבה זמן לא כתבתי פה , והימים האחרונים ככ עמוסים רגשית עבורי והכתיבה הזו היא המקום הכי "שמור" ופרטי שלי , אני מנסה לכתוב את שמרגיש על ליבי. מעולם העצב שלי, שם אני מנסה לחפור וללקט את מה שנהרס. תגובות האחרים כאן מאוד רצויים לי . אך, יש לי בקשה אישית למי מהמשתתפים שמוכן לקרוא ומחליט להגיב , שיגיע רק שהוא באמת מוכן לכך, אם הוא לא מסכים איתי , אפשר לעשות זאת בעדינות. אז בבקשה מי שרוצה לבוא למקום הזה כאן שאני רושמת , בבקשה שיכבד אותי שיבואו להקשיב לי ממקום של רכות ולא כדי לפגוע בי. כבר נפגעתי מספיק את ליאת , אורנה ודרור , אני יודעת שאתם ממקום כזה , לכן אני ממשיכה לכתוב לכם, אני מנסה לשאול את עצמי שוב מחדש , האם אוכל שוב לסמוך, להאמין מחדש באנשים שסביבי , ליאת..בעקבות סערת הרגשות שקרתה לי ובימים האחרונים ..וערערה כל סוג של בטחון שלימדתי את עצמי כל השנים האלו , זה כאילו ומישהו ניסה להכפיש את שמי ,על טעות אנושית שעשיתי , התוודתי עלייה וביקשתי סליחה , ולמרות הכל , זה מחזיר אותי ל..האם אני אוכל שוב להאמין באחר, לסמוך ?.. אין לי תשובה מדויקת .אני לא יודעת. אני מנסה לאפשר לכל התהליכים שאני עוברת לקבל את הנגינה שבהם. לזרום בקצב הניגון המיוחד של כל תובנה והבנה אליהם אני מגיעה אני חושבת שכל הדברים שקורים לנו זורמים מיסודם... אך האם האמון שאני נותנת בדרך הזו שבה אני נותנת לאנשים להתקרב אליי , זוהי דרך נכונה ? אני מנסה לזרום , מנסה לתת עוד צאנס גם כשאני נפגעת עד עמקי נשמתי ..ואומרת לעצמי שהדברים שקורים הם מיסודם בנויים לזרום לא ? ובשנתיים האלה ,אני לומדת איך זה להיות שוב "ילדה קטנה" אבל מחדש, לומדת לראות ,להרגיש ,לרצות ,לכעוס ,להבין ,לסלוח, לשנוא ,לחוש בכלל את כל קשת התחושות והרגשות שיש באדם האנושי..שנעלמו ממני . בחודשים האחרונים מגלה עד כמה ,אני באמת ילדה קטנה שמחפשת את המבוגר המיטיב שיוביל אותי למקום בטוח ,((פאק)), כל הילדות נדפקה לי מהפגיעה בבית ,מהאונס האכזרי שבוצע בי , עכשיו אני יכולה לראות ככ הרבה דברים ,אני יכולה להסתכל אחורה ולהבין את עצמי גם..עד כמה הייתי מפוחדת, תלויה, מאמינה .. רוצה להאמין שהאשמה היחידה של ה"רוע" היא רק בי , אחרת איך אפשר להסביר את כל המעשים הנבזים האלה שנעשו בי ? נתתי אמון באנשים המבוגרים שהיו אמורים להיות מגיני בייתי , שהובילו אותי.. אז .. (((ושתקתי))), אולי בתוכי חשבתי שמותר לעשות לי את כל הדברים הרעים האלה , שזה מגיע לי , שאני "נהנת" גם כמו שאמרו לי .. לא יודעת , .. ליאת ..!!!!! אחרת אינ לי הסבר . אני מנסה לראות איך היום אני מצליחה לתפקד ב"קור רוח" במצבים קשים , אני מנסה לראות אם אני סומכת בכלל על הסביבה האמיתיתי שלי או רק על עצמי ?... אני מנסה לחשוב על הילד שלי .האם הוא יצליח לגלות את הדרך שלו מבלי שאני אראה לו אותה ?... האם אני מסוגלת לעמוד אפילו בגידולו מהצד, מבלי לרצות לשלוח אלייו כל רגע יד,להגיד..לעזור ..לקחת ממנו כל כאב או שאצליח לראות ולא לפחד שהוא יוכל להסתדר בלעדיי ולא שהכול יכול לקרוס לו ביום אחד?.. הרי איך אני שרדתי כילדה קטנה , בודדה לבד במערכה ?.. איך אני שורדת היום ?.. האם אני אוכל לראות את עצמי לומדת מטעויות העבר שהוטעמו בי ,ו אצליח להיות אמפתית וסובלנית כלפי עצמי במשך כל הזמן הזה שהתהליך הנפשי דורש ממני ..בכדי לחזור לאני האמיתי שבי שוב ?... האני הזה שנמצא מתחת לכל המסיכות המפוברקות שבניתי על עצמי במשך שנים כדי שישמרו עליי?!.. אני כילדה, האמנתי שהכול נמצא ביידים שלי , כל האחריות , כל האשמה , כל הרוע , שרק אני יודעת מה טוב לי, ורק אני אוכל לעזור לעצמי , אני תמיד כיוונתי את כל כולי להיות מכוונת לעצמי בשביל עצמי,לעזור לעצמי בכל דרך קשה. שחשבתי שאני זה רק אני ... צריכה ללמוד היום להבין שזה לא בדיוק נכון .. שהיום אני בעצם , אוכל לעזור לעצמי במקום שבו אני תקועה רק בזכות האחר.. אבל - המיטיב.. שמוביל , אני צריכה להושיט שוב יד מחבקת ..שתרים אותי מהמקומות הקשים שאני מטיילת בעצמי , אני צריכה להבין שבכדי להצליח בתהליך הזה אני צריכה לתת את עצמי ללא כלום, כדי שאגיע לאמת הפנימית שתרוקן אותי מכל האשמה הנוראית שהדבקתי לעצמי כל השנים האלה. (((((((((((((((((((( אוףףף ..)))))))))))))) ואני ככ מפחדת פתאום..וכמה זה קשה שהאמון שבי שוב נסדק!!! בכל מקרה, האירועים האחרונים שקרו לי בימים האחרונים , אין לי כח לכתוב עליהם כרגע , אבל הם אלו שהעלו בי שאלות לגבי מצבים זהים מדוע בכלל אנחנו האנשים השואפים ליותר הבנה , אכפתיות , חמלה , אור .. מעדיפים לשתוק כשאחרים פוגעים בנו..? . מדוע תמיד הרדידות, הכעסים , הרוע, הבוטות, הגועל צפים ועולים באופן כזה מפתיע ונותנים את מקומם בגדול ?... מדוע לומר מילה טובה, סליחה , חרטה ,קבלה ,הבנה נחשב לאיזו שהיא חנופה או מניפולציה ואילו .. להשפיל ,לקלל ,להכאיב נחשב לאיזה שהוא מעשה "אלוהי" ,"חזק" , "קול" .. מדוע במצבים שהשקט הוא זה שאמור לתת את הדרך ולהסביר את הכאב , הוא נעלם אינו "לובש לעצמו" כבר שוב מילים ואילו הסערה הופכת למלל אין סופי? שאלה אותי חברה טובה שלי בימים האחרונים מאיפה אני שואבת כוח ? כאחת שרואה אותי מהצד נאבקת בשנתיים הזו על האמת שלי , אמת שהיא באמת קשה לעיכול ומאוד לא הגיונית לצד שתיקת שנים , היא שאלה .איך אני עושה את זה? כנראה שאין לי אפשרויות אחרות , אין לי שום אפשרות בחירה . כי לרצות לחיות !!!!!! ויש המון סיבות ולחיות למות יש רק סיבה אחת , ואני חייבת להלחם , אני חייבת את זה למי שתמך בי , העריך אותי והקים איתי משפחה , אני חייבת את זה לילד שלי , שרוצה את אמא שלו חופשייה ומאושרת, אני חייבת את זה לעצמי , אסור לי לתת להרס הזה שנעשה בי להוביל אותי , אני חייבת למשוך , לרצות , אני חייבת.. בעצם חייבת לשרוד . כנראה.. שיצאתי אל עבר הטיפולים הנפשיים בשנתיים האחרונות , יצאתי בעצם לדרך בחיפוש העצמי שלי , העצמי האמיתי , אני לא חושבת שידעתי לאן אני נכנסת , ואם הייתי יודעת מראש אם הייתי עושה את זה בכלל, היום ,אני מנסה להבין לאט לאט את גודל "משימת חיי" ולמרות זאת, כל התובנות האלה , והדיבורים אל ה.. "עצמי" לא מקלים לי על הכאב שלי אפילו עכשיו ,הכאב הוא כאב ככ אמיתי,והקושי הוא קושי עצום, וזה מרגיש לי עד כמה הלבד שלי במערכת המלחמה שלי בעצמי, הוא ככ לבד ואמיתי!!!!. אז מה.. אם הצלחתי לבנות בעזרת המטפל שלי חדרון לרגשות שבי ???.... מעיין בית פנימי בעצמי , ואז מה אם בעצם יש לי את חברים טובים שאיתי , בן זוג מדהים והמטפל שמלווה אותי בהמון אכפתיות ודאגה ??? למה אני עדיין מרגישה ככ בודדה?! בימים האחרונים הרגשתי שאני כאן עושה שליחות לעצמי , סופגת המונים של שינאה וביקורת... על כלום . מתוך זה הבנתי שאסור לי לצפות לכלום , תליתי תקווה באהבה נקייה שיש באחרים , הבנתי שלצפות לדבר כזה ..עלול להוביל לפגיעה ואכזבה נוראית אחכ בפרצוף, שמחזירה אותי אלפי צעדים אחורה, אני צריכה להיות זו שהייתי "בעלת המסיכות" , בעלת הקור הפנימי , אני חייבת לשים שם זכוכית כדי לא להפגע , וזה באמת חלק מהתפקיד. כי ביננו , מי רוצה לשמוע אמת?.. מי רוצה לדעת מה מסתתר מאחורי המסך ולא לפחד, להאשים , לקבל.. ולא לברוח ? אף לא אחד. הרי איש לא רוצה באמת את האני האמיתי שלי כאן. הוא מאיימ על האחר?! ,מפחיד אותו רק דורש ותובע ... אבל אני בחרתי להציל את עצמי , ובאמת הרבה פעמים אני נופלת, אני פצועה וכואבת. מלקקת פצעים של עבר וכאלה חדשים.. אבל אני מבינה שבסוף אני חייבת להתעלות , אני הבטחתי לעצמי שאעשה את כל מה שיש בשביל להחזיר את עצמי מהמקום שהשארתי אותי לבד. גם אם המחיר יהיה כואב על עצמי אני חייבת לעבור את זה , אני שוב ושוב נופלת. אבל אני לומדת לקום ולתזמן מרווחי נשימה מחדש.... את יודעת ליאת , עד כמה הייתי זקוקה לנתינה אמיתית בתקופה הזו ? וואו , המון , לא האמנתי על עצמי שזו אני .. אחרי כל השנים של השקט והלבד האינסופי ..אני באמת השתוקקתי אלייה ,למדתי להבין ב4 חודשים האחרונים שבבית הייתה לי אהבה לא נכונה , ואהבה ונתינה מבלבלים אותי , מפחידים אותי ..אני חייבת לעבוד על זה ותת צאנס .. אבל , כנראה שיש כאלה שרוצים לראות אותי נופלת. כושלת זוהי מתנת אושר עבורם. כשאני סובלת זו הוכחה בשבילם שדרכם נכונה - שהם הצודקים... ועכשיו , אני מבינה עד כמה האושר האישי שלי אינו חלק.. מ"עסקת הלידה מחדש של חיי". אלייו אני בעצם צריכה ל"התנדב" .. הרי אף אחד לא מכריח אותי לשאוף אלייו. אני זו שבוחרת בו אני מאמינה בו. ואני צריכה למסור את כולי כולי כדי להגיע אלייו . היום בטיפול ..!!!! המטפל הצליח לחזק אותי .. לחבר אותי לחיבורים הקטנים שנעלמים לי בזמן משברים.. לשמוע אותו בשקט .. זה לרצות מחדש להאמין בטעם החיים . אז לוותר?להרים ידיים ? להגיד דיי נמאס .. תמיד אפשר .. כרגע , זו לא האופציה, אין בכלל אופציה כזו - אני אמשיך ואעשה את התהליך המסובך הזה עד סיום כוחותי - ואם לא אצליח בשלמות , או שאפול וכן אמשוך אל כיון הרצון למוות..ואולי גם בכך אני צריכה להכיר שאין שום דבר פסול. הרי עוד מהמורות, ותהליכים ,ומסעות עומדים בפניי, ובאחד מהם אני בטוח אצליח להשיג את המטרה אלייה אני שואפת להגיע . שלמות פנימית?!...הלוואי ... ליאת בחג זה אני שולחת לך משלחו מנות מיוחד , של סליחות , והאהבה , נתינה וקבלה , אושר בריאות אור ואהבה .. אולי גם "ציק פתוח" ..שתצליחי לבחור ולבקש כל מה שרק תרצי . תודה שאת מלווה אותי בדרך הקשה . גם אם זה רק וירוטאלי .את והאחרים המדהימים שכאן ן .. מהווים עבורי עולם ומלואו מחבקת אותך , חיבוק ענקיייי . חג שמח . שלך, שרית (תודה ענקית למי שקרא אותי .)

שלום שרית, עצוב לשמוע שנוסף על ההתמודדות עם צללי העבר, את מתמודדת עם צרות אחרות, חדשות. אני מקווה שזה לא רציני מדי, ושמערכת התמיכה היעילה שבנית תוכל לייצב אותך ולהעניק לך את השקט והשלווה שכה חסרים לך. נסי לא לתת לעניינים קטנים להסית אותך מהעיקר, ולהאמין למרות הכל שאנשים הם טובים. מקווה שתצליחי לתת לאביב למלא אותך כוחות מחודשים ותקווה. שלך ליאת

תודה רבה !! מחבקת מכל הלב .