הי ליאת

ליאת, רק רוצה לשוב ולהודות לך. מה שלום הלחץ והזרם? עבר עלי שבוע של עיכול האבחנה ונסיון להבין זה לא מותיר הרבה מילים. מ?ע?ל?ה

יש לי הרושם, ליאת שעשית איזו טעות בתשובות כמה קומות מתחת. גם "ענת" וגם "אנונימית" קיבלו את אותה התשובה בדיוק, היתכן?

ועוד איך יתכן. מדובר במנגנון פשוט למדי: מאחר וכבר קרה לי בעבר שתשובות ארוכות ומנומקות נעלמו לבלי שוב, אני נוהגת לעשות "העתק" לפני כל "שלח". כבר קרה לי בעבר (בעוונותי) שבתשובה הבאה, במקום "העתק" עשיתי "הדבק". התוצאה החיננית - הריהי לפניכם. הקטסטרופה היא רק עניין של זמן... :-))) תודה על תשומת הלב ליאת

מעלה יקרה, כל מה שצריך - זורם, וכנראה שגם בלחץ הנכון. תודה על ההתעניינות. לא היה צורך בנרות, לרווחת כולנו. צר לי לשמוע על השבוע הקשה שהיה מנת חלקך. איכשהו, לא חשבתי שאת מתכוונת ברצינות (לעניין האבחנה). זה אולי לא מותיר הרבה מילים, אבל כדאי לזכור שגם אבחנה היא רק מילים. אחרי הכל, את נשארת אותה מעלה, עם אותם תסמינים, אותה הגברת עם אותה אדרת. ובכל זאת, יש משקל, יש מקצב, יש מנגינה. אני מבינה שכרגע זה מנגן עצוב. שולחת לך כוחות לחלוף גם מעבר לגל הנוכחי. איתך מאד ליאת

את באמת חושבת שאפשר להתלוצץ סביב נושא כזה? זה היה הומור שחור, קצת ציני. זו לא האבחנה שמשנה, למרות שיש בה משהו סטיגמטי- ואני יודעת: מיטב היוצרים והאמנים וכו', זה הידיעה שנפל דבר, משהו פועל מעתה אחרת, ולי אין עליו שליטה, וכל גל נושא בחובו את האפשרות לגל הנגדי. והחלטה שיש לקחת: לקחת כדורים ולהרוג שעוד קטן, או לא לקחת ובכלל לבדוק אם יש מה להרוג. לא קל, אפילו מטלטל. לילה טוב