אובדן

ערב טוב לך, איבדתי את ההורים תוך שנתיים ובעצם נשארתי בודדה למרות שיש לי אחים. הייתי הכי קרובה מהם, והתקרבתי עוד יותר אחרי מות האבא. אחרי מות אמא, אין לי כוח לאנשים, לקרובים, לאירועים, שלום דבר. אני מתפקדת בכל תחומי החיים הבסיסים, עבודה, לימודים, משפחה, חברים, אבל כשיש לי את האופציה להיות לבד אני מעדיפה את הבדידות על החברה. אני לא מראה ולא מביעה את הקשיים שלי כלפי חוץ, ולפעמים זה חונק (גם בטיפול אני לא מראה את זה עד הסוף, גם שם מנסה להראות שאני חזקה). אני מרגישה מתמוטטת אבל לא מצליחה לחזור לחיים שהיו לפני. אין לי חשק בשום מערכת יחסים למרות שהבדידות הורגת אותי. שאלתי היא למה אני לא מצליחה לבנות מערכת יחסים חדשה?

שלומית יקרה, את מתארת מאמץ לתפקד בכל תחומי החיים, המתנהל במקביל לתחושה שמשהו בך התרוקן ונגמר. קראתי את דברייך וחשבתי כמה זה מובן, ומתאים, ועצוב, שמשהו בנו יישאר אבוד בתוך האובדן. בזמן הקריאה חשבתי שאולי את מצפה מעצמך ליותר מדי מהר מדי, ושאולי צריך לתת לתהליכי עיבוד האבל את כל הזמן והמקום שהם צריכים. אין זה אומר שצריך לוותר על המאמץ להשתקם וליצור קשרים משמעותיים, אלא שכדאי להתייחס לעצמך בכל הרכות והסבלנות הראוייה. נסי להתקרב לאנשים חדשים לאט לאט, לבדוק בתוך עצמך האם אפשר להתקדם הלאה, האם אפשר להסתכן עוד מעט, נסי לבטא את עצמך באופן אותנטי ובדקי האם מישהו בצד השני מגיב מתוך חמימות ואכפתיות. לאט לאט, כמו מישהו עם רגל שבורה שלא יכול לרוץ מרתון ברגע שמורידים לו את הגבס... שיהיה קל, אורנה