מה קורה שם?

אני הולכת לפגישה הטיפולית או בעצם אני מחכה לה שתגיע. אבל ברגע שאני נכנסת לשם אני מפחדת נורא. ואם אני מסכימה לשתף אותה באותו יום, אז אני יוצאת מהחדר עם הרגשה רעה של "למה דיברתי?", "מה זה עוזר?" , "מה זה נותן לה או לי?", "היא בטח צוחקת עלי עכשיו?", "היא מכירה הרבה דברים עלי?", "מה אני בשבילה, סתם עוד מספר שנכנס לחדר".... וכל מיני משפטים.. ובסוף אני מענישה את עצמי ואת הצורך שלי בפגישה הבאה בכך שאני מבטלת, או מעצבנת אותה לגמרי בכדי לשנות נושא ולא להמשיך באותו נושא בשבילי היה חשיפה מיותרת.

כ.ל. יקרה, אני מבינה שהקשר הטיפולי מעורר בך קונפליקט עז: מחד, את מחכה למפגש כמו אוויר לנשימה, מאידך, את חוששת להתקרב ומענישה את עצמך על כל התקדמות לקראת אינטימיות. יש לי תחושה שאם תחשבי על הדברים לעומקם, תגלי שאת פוגשת את הקונפליקט הזה בעוד הקשרים אנושיים, כלומר במערכות יחסים נוספות (בהווה שלך ומעברך). אם כך הדבר, מאוד כדאי להעלות את הקונפליקט בתוך הקשר הטיפולי, כלומר לתאר שם את התובנה החשובה שכתבת עליה. מעניין מה יקרה לקשר הטיפולי אם תתארי שם את הגעגוע ואת החשש, וגם את הפתרון ההרסני שאת נוקטת בו מתוך תחושה שאין לך אלטרנטיבה. אני חושבת שהרבה דברים טובים ומפתיעים יכולים לקרות. מחכה לשמוע, אורנה