שאלה

שלום אורנה, פניתי אליך לפני כמה שבועות לגבי הצורך שלי בעוד פגישה שבועית. דיברתי עם המטפלת שלי, והיא הודתה שאכן היא מרגישה את הצורך שלי בעוד פגישה, אבל אין לה זמן לזה, לכן היא הציעה שיחה טלפונית במקום, וזה בכלל לא מתאים לי. לא מתאים לי לדבר על הקשיי םשלי בטלפון, אני בקוש מביאה אותם פנים אל פנים. חוץ מזה, הצורך שלי בה והתלות הזאת מקשים עליי בחיי היומיום ואני לא יודעת איך לעבוד על העניין ולהתפטר מרגשות אלו? מה דעתך בשני הדברים? תודה

שלום שיר, אם שתיכן יודעות שפגישה נוספת היא הדבר הנכון, אבל אין אפשרות ממשית לעשות זאת, אני חושבת שכדאי לחפש את הפשרה הטובה ביותר. יתכן שיהיה לך קל יותר לקבל "הצעת פשרה", אם תדעי שהיא מכירה בצורך שלך ומכבדת את הקושי לקבל פתרונות-דחק. אני כותבת זאת משום שמדברייך עולה עיסוק רחב ומורכב סביב הזדקקות וקבלת עזרה, ויש לי תחושה שזה הנושא האמיתי המדובר ביניכן עכשיו. אם כך הדבר, חשוב לעסוק בתחושות אלה בפני עצמן, ועצם ההתבוננות בכך יכולה להקל עלייך. אגב, זה נכון בלי קשר לפתרון הקונקרטי, כלומר בין אם תמצאו זמן לפגישה נוספת, תתפשרו על פגישה טלפונית, או תוותרו על כל הרעיון מכל וכל... שיהיה קל, אורנה

אורנה, יכול להיות שלא הבנת אותי נכון.!!! אני לא נודניקית, דווקא היא מבקשת שאהיה כזאת, להראות ולהביע את הצורך שלי באחרים. אני להפך נשארת עם זה לבד. היא מאוד עבדה על זה, שאני אביע את הצורך שלי בעזרה ותמיכה מאחרים. אבל כשעשיתי , אין לה זמן לזה. פשוט אין לה שעה פנויה נוספת להעניק לי, היא עסוקה מאוד, ולכן היא הציעה את הפשרה של הטלפון (לא בגלל שהיא רוצה שאני אהיה פחות תלויה - לא!!). ואני לא רוצה לדבר על דברים בטלפון. מקווה שעכשיו העברתי את הבעיה יותר ברור. תודה