עייפות נפשית כרונית

שלום ליאת בשנים האחרונות (ליתר דיוק 3) מרגישה בעייפות כרונית. חסרת שמחת חיים,עצבות ,תחושה שאין משמעות לכלום. לא אלאה בפרטים על הנסיבות והסיבות ועל סיפור חיי ,עברתי הרבה .. ולא חושבת שזה יעניין במיוחד אני חשה שאני בסוג של מצוקה ואני לא יודעת לאיפה לפנות, בעצם אני יודעת ,אבל הבעיה היא שקשה לי ואני כבר לא רוצה לפנות לאף מקום. כשפניתי לא במיוחד ששו ושמחו לתמוך ולעזור. אני לא מצפה כאן לפתרון ..ממש עצוב לי.

ליאת אני נעה בין ייאוש מפתה ומחבק לבין תקווה עלובה שמזכירה שאולי יש סיכוי ,גם אם סיכוי קלוש וחבל לתת לייאוש העמוק להשתלט וכך לוותר על הסיכוי(אם יש בכלל כזה ) הרבה יותר קל עכשיו להיאחז בכל הכוח בתקווה.ולקוות ולרצות ולהאמין .. אבל אם אין במה להאמין,ואין בשביל מה לקוות? אומרים שתמיד יש,אבל לא במקרה שלי. אני מקרה מיוחד,מיוחד במובן השלילי של המילה. לעזאזל אני רוצה לוותר כבר ,לוותר כמו שכולם ויתרו.אני נשארתי היחידה שעדיין לא ויתרתי. ולא אכפת לי אם זה רק בהרגשה שלי ובחוויה שלי אני רק רוצה לוותר

ערב טוב, את מתארת מצב החשוד כדיכאון, ובהחלט יש מה לעשות כנגדו. אני ממליצה לך לפנות בהקדם לפסיכולוג קליני ולא להרים ידיים. יש לנו, לעיתים קרובות, נטייה להאמין כי אנו יוצאי דופן, וכי הסבל שלנו ייחודי וקשה משל האחרים. האמונה הזו נכונה בחלקה - אנו אכן ייחודיים, אך בכל זאת חולקים לא מעט צרות משותפות. אני מעודדת אותך להמשיך להתעקש ולא לוותר על איכות חיים. פני לטיפול. בשמחות ליאת