ליאת

שלום, ילד בכיתה א' החל להרכיב משקפיים עם עדשות מאוד מאוד עבות (לפני כן לא היו). הילדים צחקו עליו ולכן מסרב להרכיב ובוכה מאוד. מה אומרים לו על מנת שירגיש טוב עם עצמו ועם העובדה שהוא מרכיב משקפיים. הוא כל כך חיכה למשקפיים וכל כך התרגש להראות לכולם והאכזבה קשה מאוד.

שלום יונית, משקפיים הן לא עניין פשוט בכלל עבור ילד צעיר, ולכן, גם משפטי העידוד חייבים להיות 'בקשר' עם החוויה שלו, ולא במנותק ממנה. קשה לצפות מילד בכיתה א' שיהיה מבסוט מרעיון המשקפיים, בעיקר כשמדובר בעדשות מאד עבות. אדרבא, במקומך הייתי מאפשרת לו ביטוי חופשי של רגשותיו השליליים ביחס לרעיון הזה, תוך הדרגשת המאפיינים האחרים החיוביים שלו, היכולים להוות פיצוי מכיוון אחר. את מספרת שהוא חיכה מאד למשקפיים, ואף התרגש והשוויץ בהם, ואני תוהה האם התנהגות זו היא תוצאה של הכנה לא ריאלית שניתנה לו לפני התהליך. לפעמים אנחנו, ההורים, מתוך מאמץ לחסוך לילד שלנו אכזבה, עלבון או כאב, נוטים להכין אותו ל'כייף' לכאורה, שאינו פוגש בסופו של דבר את המציאות. בעיני, חשוב לתת גם לילד צעיר כמו שלך הסבר אמיתי ככל האפשר על מה שצפוי לו, כולל הכנה לתגובות אפשריות של ילדים בסביבתו וחשיבה איך אפשר להתמודד איתן ביעילות. כרגע, נסי להימנע מרחמים, לתמוך בו ככל יכולתך, ולהקשיב בצורה אמפתית ומכילה לסיפור הפגיעה ועהלבון שחווה. בהצלחה והרבה בריאות ליאת

ליאת- אין צורך שתעלי. נראה לי שרשמת שהיית מאד עייפה, יש כמה אותיות שהתבלבלו לך... אגב, אם א ת חושבת שלא תוכלי להתיחס למעלה אין צורך שתעלי את ההודעה תודה