שאלה לליאת

שלום, יש לי שאלה. אני בטיפול שנה וחצי, והמטפלת בפגישה מקשיבה, דואגת, לוחצת, מתעניינת, אבל אחרי זה היא לא. כלומר יש לנו הסכם טלפוני במקרה של קושי מסוים או שאלה מסוימת, אבל אני מתביישת להתקשר בשעות הפרטיות שלה, והיא אף פעם לא מתקשרת לבדוק מה קורה איתי, אפילו אם היא יודעת שאני עוברת משהו מאוד קשה או גדול. והנתק הזה במהלך השבוע מרחיק אותי, ואני תמיד מצליחה להתנתק לגמרי (ממש להתעלם מהכל) מכל מה שמפריע לי, ואז אני מגיעה לפגישה שאחרי כמו דף לבן, אין אצלי כלום לדבר עליו, ואז היא מתעצבנת עלי. היא לא מצליחה להבין שהנתק הזה משפיע עלי לרעה, והיא טוענת שהיא לא חייבת לדאוג לשלומי כל השבוע!!!! אני מבולבלת לגמרי, וכאילו שהיא עושה לי טובה!!!

שלום אירית, טיפול פסיכולוגי, כפי שאת ודאי יודעת מתנהל עפ"י כללים ברורים וידועים מראש, שהוגדרו בחוזה הטיפולי שלכן. לעיתים עולה הטרוניה, לפיה שמירה על גבולות הטיפול עומדת בסתירה לדאגה ולאכפתיות של המטפל/ת. עד כמה שייראה הדבר מוזר בעינייך, דווקא ההתעקשות על הגבולות מסייעת למטפלת לשמור טוב יותר עליך, עליה ועל הטיפול. יש טעם רב לדון עם המטפלת על המשאלה שלך להתעניינות רבה יותר מצידה. בשיחה כזו, המטרה אינה לשנות את התנהגותה של המטפלת, אלא דווקא להבין משהו על איך את מרגישה כשרואים/לא רואים אותך, דואגים/לא דואגים לך - סוגיות שלא היו עולות באופן ברור כל כך אלמלא הוצבו הגבולות באופן נחרץ. שבת שלום ליאת