ליאת

שלום לך ליאת, אתמול שאלתי את אורנה איך המטפל מתנתק מכל הקשיים, הרגשות, הסיפורים המזעזים, ההתפרצויות של מטופליו וחוזר הביתה לתפקד רגיל ונורמלי בתוך המשפחה שלו. התשובה שלה הייתה כזאת: "המטפל חווה את הדברים עם המטופל , ולאחר הפגישה הדברים ממשיכים להיות מעובדים בכל מיני צורות. לא ניתוק, וגם לא הזדהות חסרת גבולות, משהו אחר..." (זה חלק מהתשובה) למה היא התכוונה במשהו אחר? הרי אם אנחנו סתם נראה סיפור מזעזע בחדשות או נראה סדרת דרמה ממש טובה, האירועים, והחוויות משם נשארים איתנו ולפעמים קשה להתנתק מזה, אז איך מטפל עושה את זה? תודה לך

אני גם כן לא הבנתי את התשובה של אורנה. ישנה תחושה שהיא בכוונה לא עונה ספציפיות על השאלה... אולי בגלל שהקוראים בפורום הם מטופלים ולא מטפלים? האם היא נרתעת מלפרט שמא נדע מה עובר על המטפלים שלנו? גם מטפלים הינם בני אדם וגם להם יש חולשות רק כשהם לוקחים תפקיד הם צריכים לקחת בחשבון את האחריות שבדבר על כל המשתמע מכך... כך אני מבינה זאת בכל אופן.

שלום א', כדי לדעת בוודאות למה אורנה התכוונה בדבריה, יהיה עליך לשאול אותה. ובכל זאת, אתן לך גם את תשובתי. פסיכולוגים נוטים לפתח במהלך עבודתם עמדה בסיסית של "כל מה שאנושי אינו זר לי". אחרי הכל, מרבית הסיפורים ששומע המטפל, גם אם מורכבים מאד ועצובים, אינם מזעזעים או מערערים את שיקול דעתו המקצועית. אני מניחה שאורנה התכוונה לומר שהעמדה הטיפולית האופטימלית אצל המטפל היא כזו המאפשרת אמפתיה ואהדה מצד אחד, ומצד שני גם את היכולת להתבונן, להבין ולפרש מבלי להיות מוצף-יתר. למרות כל האמור לעיל, אני מניחה שמטפלים, כבני אדם, לא תמיד מצליחים לשמור על העמדה הניטראלית הזו, ומגיבים באופן אנושי למה שקורה למטופל במדר הטיפול או מחוצה לו. לפעמים הם גם "לוקחים את זה איתם" למספר שעות או ימים, ובמקרים אחרים, קשים יותר, נעזרים בהדרכה או בטיפול משל עצמם. בברכה ליאת

אז בעצם זה כן הצגה אחת גדולה כל האהדה והאמפתיה שמטפלים מדברים עליה. כי בעצם זה עבודה, בדיוק כמו שרואה חשבון לא חושב על לקוחותיו, המורה, העו"ד, הנגר.... בעצם כולם סוגרים את הדלת אחרי לקוח מספר אחד ומתכוננים למפגש עם לקוח מספר 2, והכל מסתכם בסוף בכמה כסף זה מכניס לי בסוף החודש.!! זה משהו בלתי שוויוני בכלל, המטופל מגיע עם המון רגשות, וסיפורים אינטמיים, והמטפל בסך הכל מקשיב, ויום אחד הקשר הזה ייפסק, ואז אחד יהיה חשוף לגמרי בלי שום סוד או אינטימיות בכלל, והשני נשאר עם אותו כוח שבו התחיל -המשחק-!! אז איפה הפספוס שלי בהבנת הקשר המיוחד הזה!!