שתי שאלות
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
ערב טוב, יש לי שתי שאלות בבקשה: 1) דיברנו פעם על ההתעלוות שעברתי, ואז היא היא ליטפה לי את היד עד שנרגעתי. עכשיו זה נהפך לסוג של התניה, ברגע שאני חושבת עליה, או לוחצת יד או כל דבר שנחשב לרגיל, אני מרגישה כאב נוראי, אותו כאב שהרגשתי בעת השיחה על ההתעללות (כאב שקשור גם לזה). איך נפטרים מזה? 2) איך המטפלים מתנהגים עם כל הסיפורים "המזעזעים" שהם שומעים? איך הם מתמודדים איתם? מאיפה הכוח הזה להתנתק מכל זה בסוף היום ולחזור "נורמלים" למשפחה? או שזה באמת נהפך לסוג של "עבודה" שאין שום קשר רגשי עם העבודה וכל הסיפורים נשארים בגין עבודה?
שלום א., 1. דברי בטיפול על האופן בו נגיעה ביד משחזרת את תחושת הכאב שחשת בשיחה ההיא. אני לא חושבת שיש צורך ב"הכחדה" של הקישור הזה, אלא כמעט להיפך - להזכיר לך שהנגיעה לא קשורה רק לכאב שהתעורר באותה שיחה, אלא גם לחמימות ולרוך שהיו ביניכן. 2. בתהליך טיפולי יש כל מיני רגעים - מרגשים, מייאשים, מכאיבים, משמחים... המטפל חווה את הדברים עם המטופל (ועם כל מטופל זה קצת אחרת), ולאחר הפגישה הדברים ממשיכים להיות מעובדים בכל מיני צורות. לא ניתוק, וגם לא הזדהות חסרת גבולות, משהו אחר... אורנה
או שאולי פשוט לא הבנתי?
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
