שאלה

אני מאוד ביישנתי ושקטה אבל מאוד חזקה כלפי חוץ. פניתי לטיפול בגלל תקיעות אחרי אובדן של מישהו מהמשפחה והתעללות המטפלת ניסתה המון איתי בנושא אימון (שאני אתן בה אימון ואתקדם בטיפול) אבל לא יכולתי. השבוע היא הצליחה לגרום לי לבכות אחרי שנתיים של טיפול. היה לי מאוד קשה שם, התביישתי נורא ורציתי לקטוע את הפגישה אבל היא לא הסכימה. ציפיתי שהיא תשאל לשלומי אחרי מה שהיה שם, וזה היה קשה והיא הרגישה א תזה, היא אפילו בכתה. אבל בכלל. נתק מוחלט מצידה, וזה מעצבן אותי, היא רק מתקשרת רק כשהיא צריכה לשנות את שעת הטיפול. זה נורא מעליב להרגשי שאתה נותן את כל האימון במישהו והוא מתייחס אליך רק כעוד לקוח. הוא הכי חשוב בחייך בתקופה הזו, ואת עוד מספר שנכנס אליו... זה באמת מעליב. מה דעתך?

שלום שירה, אני יכולה להבין את הפגיעה שאת חשה. סוף סוף נתת אמון ודיברת על מה שבאמת כואב, ואז את צריכה להישאר עם זה לבד עד הפגישה הבאה... אני חושבת שאת נפגשת עכשיו עם המציאות של הטיפול - מציאות שיש בה שעות קבועות, שגם נגמרות (ובדרך-כלל מהר מדי), ואין תקשורת מחוץ לפגישות אלא אם כן מתאמים זאת מראש. המפגש עם המגבלות האלה מכאיב להרבה מאוד מטופלים, ולפעמים קשה להבין מדוע צריך להתחשב במגבלות המציאות, ואיך הן מתיישבות עם קרבה רגשית עמוקה ואותנטית. לי נשמע שהמטפלת שלך היתה מאוד איתך, ואני מאמינה שהדברים שאמרת נגעו לליבה וגם "נשארו" איתה בהמשך השבוע. ועדיין, היא שומרת על תפקידה כמטפלת, ועד הפגישה הבאה, תצטרכו "לדבר" זו עם זו בדימיון, בעולמכן הפנימי. מה שכן אפשר לעשות, ואפילו מומלץ במקרים כאלה, הוא לקצר את משך הזמן עד הפגישה הבאה. את יכולה להתקשר ולתאם פגישה נוספת, מיוחדת, שתעזור לך להכיל את הדברים שנפתחו. כל הכבוד על ההתקדמות והפתיחות, אורנה

תודה אורנה, אבל יש גם בעיה אחרת, שאין לה זמן בכלל לפגישות אחרות. כי היא עובדת המון ואין לה אף שעה פנויה. היא כן מסכימ השאני אתקשר אבל לא נעים לי לדבר כי תמיד היא עם מטופלים אחרים, או שהיא מציעה להתקשר מהבית, וממש לא נעים לי לדבר על עצמי כשברקע יש קולות של הילדים שלה. מאוד מעצבן אותי הנתק הזה, ואני ממש בא לי "להעניש" אותה עכישו ואת עצמי ופשוט לעזוב. אני לא יכולה להיות להבין את "הקשר המיוחד" שאתם מדברים עליו כל הזמן, ולא נראה שהיא בכלל נשארה עם דבר ממה שאמרתי, היא פשוט סיימה עוד שעה טיפולית, עשתה עוד -ווי- על עוד לקוח באותו יום. וואוו למה דיברתי בכלל?

שירה, בכל זאת נראה לי נכון להתעקש על זמן משותף נוסף. אני מקווה שתצליחי להבהיר את רצונך ואת צרכייך, אורנה