שאלה קטנה כגדולה נוספת
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
בשל פגיעות נרקסיסטיות רבות בהמשך חשתי נרדפת, חסרת אונים וחסרת הגנה..לעיתים ועדיין עולים בי תחשות אלו...למשל, אם מישהו מבקש ממני את מספר הטלפון שלי דרך האינטרנט..אני חוששת ומוצפת בקלות רבה יותר בגלל אותו עניין שאני מרגישה בלתי מעניינת, בלי יכולת שלא להרגיש אולי פוטנטיצאל להתקפה עלי ואפילו שזה פחד לא רציונאלי אבל בגלל שלא הצלחתי להתגבר נכון על שרשרת המחשבות שאז תקפה אותי בעוצמה בפורום.כך אני ממשיכה להרגיש. פעם זה היה הפוך לגמרי... אני מרגישה בפנים שאין משהו אחד שאני חשה טוב כלפי עצמי ולכן, מרגישה חסרת הגנה וחוסר יכולת להתמודד לאחר שחוויתי את הנתק, החרדה שסבבו סביב מצב זה עד שלבסוף התנהל וחיי כך גם במציאות!!! מהו לדעתך, ליאת הטיפול הנכון יותר למצב זה - cbt? והאם לדעתך באמת בכנות..ניתן להתגבר על פגיעות נרקסיסטיות אלו גם לאחר שנים רבות שבהם לא השכלתי לסובב את הגלגל בחזרה? והכי מפחיד אותי שנראה לי שזהו הדבר, שאולי פיתחתי הפרעת אישיות נרקיססטית (זאת ההפרעה היחידה ע"פ מה שקראתי מאמר שכתב פסיכולוג, שלהבדיל מהפרעות אחרות שמתגבשות בגיל ההתבגרות...נרקסיסטיות יכולה להיווצר גם בהמשך החיים לאחר פגיעות נרקסיסטיות רבות)? אני חוששת יותר מכל..שאין ביכולתי להתגבר על הנעשה..שהגיע באמת למימדים מצערים, להצליח לחזור בחזרה את כל אותן התחושות החיוביות שאפיינו אותי לפני המשבר ואצטרך להתמודד כל חיי עם השלכות של אותן הפגיעות שהוציאו אותי מכלל איפוס...ליאת, נראה לי אך בלתי אפשרי ומציאותי לחוש טוב ולתקן נזקים אלו באופן כזה שאחזור להרגיש טוב ולא מותקפת או חסרת משהו חיובי פנימי... ואם השערתי נכונה (כפי שפעם כתבת לי שלעולם לא אחזור לעצמי), אז מדוע להפנות את המשאבים הכלכליים לטיפול פסיכולוגי שלא יוכל לתת לי בחזרה את אותן התחושות הטובות הפנימיות וההגנה הפנימית והבטחון????? אני לא מוכנה להסתפק בחצאי הדרך, אולי חלק יועיל, אולי במשהו יעזור, או לא יעזור בכלל אבל תמיד שווה וכדאי לנסות... אם אין ניסיון מקצועי שמראה אחרת או איזה סטטיסיטיקה שמעידה כי באמצעים טיפוליים כאלו ואחרים מצליחים להשיב את העצמי הוקדם שנפגע ונשרף. עד שלא אדע שיש 100 אחוז הצלחה שהאני הפנימי ישוב להתמלא גם- כן במאת האחוזים בלי לחוש שאבדו דברים חיוניים ..אינני מוכנה אפילו לנסות טיפול. וגם אני מנסה להבין כפי שבטח תשיבי לי - שלעולם לא ניתן לדעת ויש אחוזי הצלחה וכל מיני כהנה וכהנה...הייתי רוצה גם לדעת במה זה תלוי??? במשך הפגיעה? במשך הזמן שבו אני בירידה? במשהו שתלוי בי, במאמץ שלי לנסות לשוב לחיים ולא להימנע?? פשוט מרגיז אותי שהבאתי על עצמי מצב משתק זה שמכלה כל פוטניצאל לחיים איכותיים ומוצלחים כפי שחשתי קודם בשביעות רצון. כרמית
אני מטערת אם הצפתי הערב בהודעות אבל בהמשך לתגובתה הנכונה של אורנה אלי להשתחרר ולהרפות מהעבר ולצעוד קדימה לעתיד , פשוט אינו מסתדר לי בראש עם טיפול פסיכולוגי. מצבי הידרדר שנכנסתי לטיפול ובכלל לפורומים מעין אלו שנותנים לגיטמצייה להעמיק במחשבות וברגשות שלא צריך לתת להם יותר מדי מקום. הפרדוקס להיות בטיפול שנובר לאינספור מחשבות ופרשנויות לא רק שמבלבל אותי אלא, מחזק ומנציח מצב שמזמן התגברתי אליו אילולא חזרתי הלוך ושוב אחורה. ליאת, מקווה שאצליח למצוא לי מקום חיוני אחר מכאן וסליחה שוב שהצפתי... שבת שלום
שוב שלום כרמית, אין ביכולתי להעריך מכאן מהו סוג הטיפול הנכון לך, אך אין לי ספק שאת יכולה להיעזר מאד בטיפול. איני יודעת מהי הצלחה של 100 אחוז, ולמה בדיוק את מתכוונת כשאת מבקשת לחזור למה שהיית פעם. משבר נפשי חמור מהסוג שעברת אכן מותיר אחריו פגיעות וצלקות. אין זה אומר ששיקום הוא בלתי אפשרי. המשאלה לחזור להיות מה שהיינו פעם נראית בעיני לא ריאלית לגבי כולנו. זוהי משאלה נאיבית, שאינה מביאה בחשבון השפעות בלתי נמנעות הפועלות על כל אחד מאיתנו. אני מקווה שתוכלי למצוא בסופו של דבר את הכוח והסקרנות שיניעו אותך לעבר מטרות חדשות וצמיחה. בהצלחה רבה ליאת
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
