..............

אני אכולת אכזבות ברמה שאי אפשר כבר לתאר. התקווה הזאת רק הורסת אותי. אני קמה, מקווה, מנסה, מצליחה ושוב נופלת. באמת שלא נותר לי, אלא להאמין שהגורל פשוט התאכזר אליי. אין לי מזל. יש אנשים שאין להם מזל בחיים. כתוב להם שם למעלה- "יאכלו חרא כל החיים!" אני אחת מאלה. אני בחיים לא אתאבד אבל באמת שלא היה אכפת לי להדרס על ידי משאית או סתם לקבל התקף לב שיגאול אותי מייסורי. ואני בטיפול. אבל די. אולי גם את זה כדאי להפסיק. כי הרי מה הטעם. כמה שאני אנסה לשפר את איכות חיי ואת ההתמודדויות היומיומיות- החיים ימשיכו להתאכזר אליי. פשוט אקבל אותם כפי שהם. גם המטפל המושלם שלי כבר לא שווה בעיניי. ביי.

שלום מיכל, יש ימים בהם המאבק נראה לא כדאי ומתיש עד לזרא. ובכל זאת, התפיסה לפיה מהלך חיינו נקבע כגזירת גורל שרירותית בעייתית בעיני, בהיותה מחלישה את כוחות ההנעה והיוזמה שלנו. אני רוצה להאמין שהלך הרוח שלך משקף מצב זמני וחולף, שיתחלף בהכרה שאפשר וכדאי להפוך את החיים לראויים. שולחת לך הרבה עידוד ואמונה ליאת