ליאתי שלי

כל פעם שאני אומרת למטפל שלי שמשהו בהתנהגות שלו או בדבריו מפריע לי או העליב או לא נעים הוא אומר "חבל לי שאת מרגישה כך" "יש לך נטייה לראות דברים לא כפי שהם" לפעמים אני מרגישה שהוא מרגיש ממש מותקף ואף פעם לא בודק אולי הוא פחות מושלם ולא רק אני. לפעמים שאני אומרת לו שהוא נראה כועס אז שוב אני לא חווה דברים נכון. כל הזמן מסתובבת עם תחושה שאני לא רואה לא מבינה לא מרגישה והוא יודע כל. מעצבן. מה להגיד לו ליאתי איך להסביר לו שהוא גם טועה ושיקח אחריות....

שלום בילבי, היכולת לזהות ולבטא רגשות שמתעוררים בך בתוך הקשר היא יכולת חשובה מאין כמותה. לא בטוח שמוכרחים למצוא "מי אשם" או "מי אחראי", אלא לזהות ולשיים (לקרוא בשם) את הרגשות שהתעוררו בך, ולתקשר אותם נכון. לכן, אולי במקום לומר "ההתנהגות שלך מעצבנת" או "אתה נראה לי כועס" או "אתה מעליב אותי - קח אחריות", עדיף לומר "קשה לי עכשיו, אני מתוחה ועצבנית" או "אני מרגישה פגועה ונעלבת". (אגב, האחריות לעלבון היא של הנעלב). זוהי אמירה שפותחת נתיבים רבים לדיון על מה גורם לך להרגיש כך ובאילו נסיבות. ההתעסקות בשאלה מי צודק ומי יודע טוב יותר מיותרת, ומסיחה את הדיון ממך. יתכן שאת 'סוחבת' נטייה דומה גם מהקשרים אחרים, וההתבוננות על כך יכולה להניב שינוי. במקומות בהם את מרגישה שהוא מפספס אותך, רחוק מהחוויה שלך, או מפרש אותך לא נכון (זה קורה מדי פעם כמעט בכל טיפול, לא רק אצלך), תוכלי לציין כמה קשה לך להרגיש בלתי מובנת. אני מאמינה שסוג כזה של תקשורת יכול לקרב ולקדם את הברית הטיפולית, יותר ממאבקי כבוד. בהצלחה ליאת