מעגלים משיקים

היי ליאת, מה שלומך? נתקלתי היום בבעיה... גיליתי היום בטעות, מי המדריכה של המטפלת שלי. הבעיה בכך היא, שאני בקשר מקצועי עם המדריכה שלה. אני יודעת שהמטפלת מטשטשת פרטים ובוודאי שהמדריכה שלה לא יודעת שאני זו אני, ובכל זאת... יש לי תחושה כבדה של אי נוחות סביב העניין. בעיקר הרגשה של הסתרה, שאני מאוד לא רוצה שתהייה קיימת בסיטואציה. מין משולש שלא כל הקודקודים מכירים זה את זה... יודעת שצריכה לדבר על זה עם המטפלת, אבל קצת חוששת שהיא תאלץ לדבר על זה בהדרכה שלה וכך הקשר בנינו ייחשף (ואני מאוד לא רוצה שהקשר הטיפולי שלנו ייחשף!) ומצד שני, ברור לי שאי הנוחות חייבת להיות מדוברת. חייבת... מה את אומרת? נועם

שלום נועם, אנחנו מדינה קטנה כל כך, וכשמדובר באנשי מקצוע (כמטופלים!) היא הופכת קטנטנה עד לממדים מבהילים. בכל מקרה, כמטופלים, אין לנו שליטה על טיב ההדרכה שקונה/מקבל המטפל שלנו. להרגשתי, טוב יהיה אם תבחרי בכל זאת להעלות את הנושא בטיפול שלך, להביא למודעות של המטפלת את העובדות, ולחשוב יחד איך ניתן להשיב לך את תחושת הביטחון. אחרי הכל, לכל בעיה יש תמיד יותר מפתרון אחד... לא בריא להשאיר כיסים של סוד בתוך הטיפול, שכן הם יכולים לחבל בו הרבה יותר מכפי שמעריכים תחילה. בהצלחה ליאת

אז מסתבר שהארץ שלנו לא כך כך קטנטונת... הייתה הקלה היום בפגישה, כשגיליתי שפרשתי את המידע שהגיע אלי לא כל כך נכון. זה היה משמח, במידה רבה, אם כי דמותה של המדריכה שלה שבה להיות עלומה בפני, וקצת אהבתי את "הידיעה" הזאת... ליאת, היא נורא נורא פגעה בי היום. נורא. יצאתי מהפגישה עם כאב ממשי בחזה, לא מסוגלת להסתכל עליה. אני המומה מהכאב שהיא הצליחה לגרום לי. אני יודעת שאני אולי מקצינה פה, אבל כשניסיתי להסביר לעצמי מה אני מרגישה, כל מה שהצלחתי לחשוב עליו היה שגם איתה אני צריכה להיזהר. גם עליה אני לא יכולה לסמוך. לא לגמרי, לא כמו שהייתי רוצה. גם אצלה אני צריכה לצנזר את עצמי, לחשוב פעמיים לפני שמוציאה מילים מהפה. זה מכאיב לי. אני מרגישה נורא לבד... (ולחשוב שבתחילת הפגישה נתתי לה משהו ממש יפה שכתבתי והכנתי בשבילה. כל מה שרציתי היה לקרוע את זה לחתיכות ולברוח) ובנימה אופטימית זו... שבת שלום (ושוב לא ענית לי מה שלומך... אבל זה בסדר, את לא חייבת :-) נועם