טיפול

שלום לך, אני בטיפול שנתיים, רק לאחרונה התחלתי קצת לדבר, להביע רגשות, להביא קצת ממה שכואב מבפנים. השנתיים היו תקופה נורא קשה בשבילה ובשבילי עם ירידות ועוד ירידות ומעט מאוד עליות. היה לי (ועדיין) קשה לי עם העובדה לשתף אותה בדברים אינטימיים, לתת בה אימון מלא, לחשוף את הכל בפני מישהי זרה לגמרי שבאחד הימים תהיה זרה לגמרי אחרי הקרבה הזו. קשה לי לעזוב אותה, קשה לי לדבר אצלה וקשה לי עם העובדה שאני מתקדמת ממש ממש לאט. אני רוצה לפרוץ בחיים, אבל בשביל זה אני צריכה לפרוץ את הכל בטיפול ואיני יכולה. אפילו אם אני מרגישה קרובה ממנה, וצורך עז להיות שם בחדר, אבל בכל זאת לא נותנת לה הרבה אפשרויות, האם זה אומר שבכל זאת יש בעיה בקשר בינינו? האם מטפל/ת אחרת תהיה להם שיטה אולי לעזור לי לפרוץ קדימה במהירות יותר גדולה? נראה לי שהיא לא נלחמת איתי ובשבילי למרות שאני מרגשיה שאיכפת לה ממני!!!!!!!!

שלום שיר, אני מבינה מדברייך, או יותר נכון - בין מילותייך, שהקשר הטיפולי משקף משהו נכון ואמיתי מההתנהלות שלך בחיים. אני מתכוונת לכך שקשה לך לתת אמון, להתחייב, להתמסר, לפרוץ קדימה במלוא הכוח - גם בטיפול וגם בחיים... אם כך הדבר, אני חושבת שנכון להמשיך ולהתמודד שם עם הדברים, משום שהשיקוף הנכון מאפשר לגעת באמת, וליצור בהדרגה את השינויים המתאימים. תגידי לה מה שכתבת לי עם כל-כך הרבה סימני קריאה חשובים: שאת מרגישה שאכפת, אבל שמשהו לא מספיק נלחם ומגוייס עבורך. זה חשוב ומועיל מאוד לדבר בטיפול באופן כנה על הרגשות הכי מביכים או מטרידים שלנו... בהצלחה, אורנה