איפשר יותר

זה הכל יותר מידי לי. אני כבר לא מסוגלת יותר. היתה לי פגישה מאוד קשה. כואבת. ואני אפילו לא יודעת מה היה שם. אני יודעת שקרה שם משהו לא טוב. אני יודעת. אבל אני לא זוכרת מה היה. היא שאלה משהו ואני כבר הלכתי לאיבוד. בסוף הפגישה הייתי כל כך מעורפלת. הייתי לא הייתי שם. ראיתי שקרו דברים. פתאום הפח היה לידי ועוד משהו היה לידי. שמעתי אותה כאילו מאוד מרחוק מסבירה שהרגשתי לא טוב והיתה לי בחילה ורציתי להקיא והיא רצתה שארגיש יותר בנוח ושמה את הפח לידי. ושוב הכל התערפל. בסוף מצאתי את עצמי בחוץ יושבת על הספסל, רועדת מקור, בוהה בריצפה. היא ראתה אותי ושאלה אם הכל בסדר. אם אני רוצה לשתות. אם אני מרגישה לא טוב. פתאום קלטתי שאני כבר אחרי הפגישה, צריכה לנסוע לבית. מלמלתי שהכל בסדר, שאני בסדר. הכל בסדר. רק שתלך ממני. היא הלכה. ניסיתי לאסוף את עצמי ולחזור לבית. ובפנים כואב נורא. וכל כך מפחיד. כל כך מפחיד. מה היה שם? איך היה שם? מה עשיתי? מה אמרתי? איך אני יכולה לדעת (בלי לשאול אותה) מה היה שם? אני לא יכולה לחזור לשם. לא יכולה להסתכל עליה. חוסר הידיעה, הוודאות, הפחד שיקרה שוב. הבושה. כל כך מתביישת. לא רוצה שהיא תראה אותי. לא רוצה שתסתכל עלי יותר. לא רוצה ללכת לשם. לא רוצה להרגיש את הכאב, הפחד, או כל דבר שיש בפנים עכשיו. ויש המון. מערבולת. ואני טובעת איתה. פשוט טובעת. ולא רוצה יותר להינצל. ולא רוצה שהיא תציל אותי. לא רוצה יותר. לא יכולה. פשוט לא יכולה יותר. רוצה ללכת לישון לעולמים. שלא ארגיש יותר כלום. רק לישון. שיר

הי שיר האפשרות שהיא תציל אותך נראת כרגע בלתי אפשרית ומפחידה, אני חושבת שאני יכולה לנסות להבין, כי גם אני הרגשתי משהו דומה..זה היה כמה חודשים אחרי תחילת הטיפול, והכל התחיל להדרדר מאוד מהר, הייתי קופאת, נסגרת בתוך עצמי, לא שומעת, לא מצליחה ללכת הביתה, קפואה בחוץ על המדרגות, כל הזמן במצב של התגוננות הכי חזקה נגד ההישברות, ההפשרה, היכולת לתת לה לעזור, ומצד שני חוסר יכולת להיות לבד עם הרגשה כל כך שבורה, ורק רצון לישון...לקח המון זמן עד שיכולתי לאט לאט לצאת מהערפול הזה. בהתחלה ראיתי רק חלקים - רגליים, ידיים, חזה, לפעמים עיניים ורק ככל שההרגשה שעמדה מאחורי כל אלה, של אפשרות להרפות, של ביטחון, שאף אחד לא עומד להכאיב לי, של נוחות וחום ושכל כך רציתי וכל כך הייתי בטוחה שאני לא יכולה לקבל..רק אז לאט לאט התחלתי לראות שוב פעם בן אדם שלם - את עצמי ואת זה שמולי..וגם עכשיו זה קשה מאוד, אבל לא שם בפנים. שם שונה מבשאר העולם, וזה נותן תקווה - ושיר - בשביל החוויה השלמה הזו, כדי לישון באמת ו ל נ ו ח ( רק קצת ) - תחזיקי מעמד, כי מגיע לך לא לטבוע. מגיע לך להרגיש אחרת, להרגיש טוב. שולחת לך חיבוק חם

שלום שיר, זה באמת נשמע קשה מאוד. אבל שיר - בין אם התעלפת בפגישה, הקאת, הכרתך התערפלה, התנתקת, התבלבלת או כל דבר אחר - הפסיכולוגית שלך שם כדי לשאת את זה ביחד איתך, ולעזור לך לעבד ולהבין את זה. אל תשאירי את עצמך כל-כך לבד! נשמע לי שהיא רוצה להיות במגע אמיתי עם התחושות שלך. שיהיה קל יותר, אורנה