שלום אורנה

צר לי ששוב אני פה...אבל האם יכול הצבע של לחזור אלי? אני ממש סובלת מכל אותן פגיעות (נרקסיסטיות:-) שספגתי (בפורום מסויים בזמן שננטשתי ונדחתי בידי הפסיכולוגית), אינני מסוגלת להתנתק מהטראומה הזו ועוד יותר מזה לצבור כוחות מחודשים. אני עדיין גם סובלת ממעין חרדות מציפות. מעבר לכדורים שגורמים לי לצוף אני רוצה לחזור ולחיות כמו קודם במלוא הצבע והחיות שלי. אינני רואה הכיצד ניתן - אם בכלל לגרום לזה לקרות. אני לא יכולה להפסיק לחשוב על אולי לחזור למספר פגישות אצל אותה אחת שכשלה באמפטיות שלה ובאופן ההתנהלות שיצרה אצלי חרדה. אני כבר ילדה גדולה ויודעת לומר לאחר מס' משברים בחיי- שהפעם זה אחרת ואין ולא נותרו בי הכוחות והיכולות לשוב להוייה של עצמי, השתנתי, מחשבותי כעוסות, חשה פגועה באופן שלא נותר משהו חי ושמח בפנים. באמת אורנה, די נמאס לי גם מלחזור לכתוב בפורומים כאלו וגם לחיות בסבל ובצמצום ובלי צבע וללא הפוטניצאל הנוכח שהיה ונשרף כליל. אני עדיין מתלבטת אם וכאשר מה הטיפול הנכון עבורי ? אני לא מאמינה בחפירות שלמעשה הביאו אותי לחרדות ולקטילה עצמית וחשה מותקפת כיום. אם יש לך רעיון מקורי ויעיל עבורי שנראה לך בעל השפעה משמעותית אשמח לשמוע ואם תרצי אוכל בהמשך לכתוב מייל אישי למשלוח ההמלצות ו/ הרעיונות. אני מאסתי בלשחות בביצה השורפת הזו . אני מאז לא עובדת, חשה חוסר טעם, אדישה, לא אכפת לי, בקושי חיה ואין שום תחושת הנאה בחיי להבדיל משמעותית מהחיות שאפיינה אותי. תודה רבה כרמית

רציתי גם להוסיף ...שבגלל כל הקריאה שעשיתי בקשר לכל מיני הפרעות ואיך הם באים לידי ביטוי...הדבר מונע ממני כבר לחוש רגיל ולדבר טבעי וספונטני...כאילו אני שופטת בית המשפט העליון שלי עצמי ללא שום יכולת לחנינה או להרפות מהאובססיה הזו שכל קושי (עם זה פרידה הופך לחרדת נטישה בשל העוצמה הריגשית שזה גורם לי אני מסיקה מיד שיש לי למשל הפרעת אישיות גבולית- כאילו פגיעה על פגיעה שחוזר אלי במעגלים, ואם זו כבר הפרעת אישיות אזי אומר שאני לא בסדר איך שאני מרגישה...) פחות או יותר ניסיתי לתת דוגמא אחת מיני רבות מאוד... אני מקנא בכל אלו שלא הכניסו את ראשן לקריאה של שלל ואינספור חומרים פסיכולוגים ופסיכאטריים והם בשל כך פשוט יכולות להביא עצמן ביתר חופשיות ובפשטות טבעית. תודה

עוד דבר :-) מה לעשות...אני חשה את המצוקה והחרדה קבועים מכיוון שבעקבות המשבר חזרתי לעיר הולדתי, למרות שאני גרה בדירתי לבד מחוץ ובנפרד מההורים עדיין הקרבה הג"ג מלחיצה אותי...אמא יותר מעורבת בחיי ואולי אני זו שלא יכולה לאפשר לעצמי לקחת את החופש והמרחב בראש... עברתי לכאן לאחר מס' שנים במרכז ולא הגעתי מוכנה נפשית ומבחירה... אני מאמינה כי חלק מהשיקום שלי חזרה היה צריך להיעשות בת"א אבל עכשיו כעבור שנים שאני פה אני נחלשתי ומרגישה חוסר יכולת לעבור חזרה. ושוב תודה כרמית

שלום כרמית, קראתי את הודעותייך, ושבתי ונזכרתי בכאב העצום שלך על משהו שהיה בך, ואולי אבד. מאז את כועסת ועצובה, מחפשת את עצמך באבחנות שונות, מחפשת מקום בערים שונות, תוהה האם דרכים טיפוליות אחרות יצליחו לגעת נכון, ובעיקר לא לפגוע כל-כך. אני חושבת שהחיפוש שלך מעמיק ובלתי מתפשר, אבל מאוד הייתי רוצה לראות אותך מוכנה גם להרפות מהעבר, וצועדת לתוך עתידך... כרגע את מנסה לצעוד עם מסע כבד כל-כך על כתפייך, לא פלא שרגלייך כושלות... אני כן חושבת שנכון לחזור לטיפול, ושלמרות הקושי אפשר למצוא מטפל/ת מיומן, מקצועי וחם שיחזיק ביחד איתך את שלהבת התקווה... זוהי המלצתי, ואני מקווה שתמצאי בה משהו מהנחמה שאני רואה בטיפול פסיכולוגי טוב. מחזיקה אצבעות, אורנה