הצילו החדר שלי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
הצילו, החדר שלי נראה כמו פח זבל, אני אוסף הכל, ניירות, עיתונים, פתקים, דברי דואר שפג תוקפם, שטויות, עטיפות, סוגי זבל שונים שאני מתעצל לזרוק לפח, כל מיני דברים שאני חושב שאולי אני אצטרך בעתיד (מובן שאני לא אשתמש בהם) כמו חוברות לימוד מבית הספר היסודי ועוד המון דברים שסתם עומדים שם כי אין לי אומץ לזרוק אותם. אני לא יכול להכניס אף אחד לחדר, הוא תמיד נראה נורא, לא רק שהוא מזוהם הכל גם על הרצפה ולא רואים אותה. ממש קשה לי לחיות ככה, אני לא ישן בחדר ומחפש מקומות אחרים לישון בהם כי זה מגעיל וגם כל הזמן אני מחפש דברים ואין לי מושג איפה הם. מה אפשר לעשות? ברור שזה גם משפיע על החיים שלי בכל התחומים... הוצאתי כל מיני רהיטים מהחדר כדי שלא יהיה לי מקום לזרוק עליהם חפצים כמו בגדים וכיו"ב אבל המצב לא השתנה, להפך אז נוצר מצב שיש לי יותר מקום בחדר לארגזים מלאים בזבל, וגם את הרצפה כבר לא רואים כי פשוט הכל זרוק עליה. המצב ממש לא טוב.
הי לירון לא יודעת אם יש לי פתרון מעשי ...אבל אנסה.. אני נשואה לאדם העונה לתיאור בו תארת את עצמך. לא יכול להיות תאור מדויק יותר. אצלו (אצלי) זה היה גרוע יותר ,כי לא עלה בדעתו של בעלי שמשהו לא בסדר ,כשלא זורקים דבר, בטענה שיהיה לזה שימוש בעתיד . אחרי מספר שנים ,כשנמאס לי מהררי הנוסטלגיה ,החלטתי לעשות מעשה. התחלתי בעצמי לחסל פריטים ,שלא היה לו צורך בהם ,ואפילו לא ידע על קיומם .כמובן שלא עשיתי את זה בנוכחותו ,כדי לא להכאיב. ככה 'ניקיתי' את הבית מהמטרד שנקרא 'חבלים' ,בשטתיות וביסודיות,בלי שבעלי יהיה מעורב בכך. אין לי ספק שבעלי שם לב שנעלמים דברים.. יתכן שהיה לו נח יותר ,שלא הוא זה שבצע את "הפשע" שנעשה בעצם על ידי. אולי תוכל ליישם את הרעיון ,ולבקש ממשהו המקורב אליך, לזרוק כל מה שראוי לזריקה . (יחד אתך או בלעדך) ובטח,לא הכל בבת אחת. אם זה המקום לאחל הצלחה--שיהיה !
שלום לירון, ברמה הפרקטית אפשר בהחלט להיעזר בהצעות כמו של ריקי, ולתת למישהו אחר להתמודד עם הבלגן. הבעיה היא שבכך עדיין לא נגענו במה "שמייצר" את הבלגן, וימשיך לייצר אותו גם אם מישהו אחר ייקח על עצמו את סילוק העדויות... אני מציעה לפנות לייעוץ פסיכולוגי, על-מנת לאבחן האם מדובר בבעיה של אגרנות, המהווה "שלוחה" של ההפרעה האובססיבית-קומפולסיבית. במידה וכך הדבר, אפשר להיעזר בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי. גם במידה ולא תאובחן כך, עדיין מומלץ מאוד להיעזר במטפל על-מנת להבין את התהליך הנפשי העומד ביסוד האגירה. מניסיוני, לרוב אפשר להמשיג זאת היטב במונחים של שליטה, למשל כמאמץ להשיג שליטה מלאה בכל, גם בדברים (ולא רק קונקרטיים) שעלינו לוותר עליהם ולתת להם ללכת... בהצלחה, אורנה
אורנה האם היית מקשרת כל קושי בלהיפרד למאמץ להשיג שליטה?
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
