הסוף....?
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
היי אורנה, שבוע שעבר כ"כ רציתי לכתוב לך אבל כל מה שכתבתי מחקתי. ניסיתי לכתוב לך על הפגישה שהייתה. פגישת שתיקה. הרגשתי שלא הייתה לה סבלנות. שפת הגוף שלה צעקה שאין לה כח לשטויות שלי, ניסתה לשאול שאלות אבל לא עניתי הרגשתי שהיא כועסת עליי. לא דיברתי ובסיום הפגישה הלכתי בתחושה שהצלחתי להרגיז אותה, תחושה שהייתה מצד אחד קצת נעימה ומצד שני לא ממש מגיע לה. בפגישה האחרונה הסתבר שמה שהרגשתי היה באמת נכון. היא אמרה לי שאני מפריעה לה לעבוד שאני לא נותנת לה לעבוד שאני באה אליה ללא מטרות שאני מגיעה אליה סתם. אמרתי לה שאני אפסיק להגיע והיא אמרה שצריך למצוא מטרה. נמאס לי ממטרות ואני מפחדת מפרידות. היא אמרה לי בכל מיני הזדמנויות שנראה לה שהיא מופנמת אצלי בצורה מספיק חזקה ונראה לה שאני אסתדר בלעדיה. החלטתי לנסות. אולי היא באמת צודקת ואני סתם מפחדת מהפרידה? אולי אני צריכה לתת לעצמי הזדמנות להוכיח לעצמי שאני יכולה בלעדיה? משהו בפנים צועק לי שאני לא אצליח, מאז שהחלטתי לנסות להפסיק את הטיפול אני עצבנית בצורה בלתי נשלטת ( ומי שסובל זה האנשים הלא נכונים :( ). אני שונאת את התלות הזו. התלות הזו משגעת אותי. לפי מה שהיא אומרת הפסקת הטיפול זו החלטה שלי אבל היא נותנת לי הרגשה שזה הדבר שצריך לעשות למרות שאני מפחדת. אורנה, אין לי מושג מה אני רוצה לשאול, אני שונאת את עצמי ככה, מרגישה "לא יוצלח" אפילו בטיפול... הלוואי והענן היה יכול להוריד ממטר קטן אפילו טפטוף היה יכול לעזור. לא מסוגלת לבכות. עננית.
אוי עננית, זה עתה ראיתי ש"קפצתי" על הודעתך, וזה כל-כך כל-כך סימבולי... אני מתנצלת, והנה אני משיבה... את מבטאת השערות מאוד קשות, לגבי האופן בו המטפלת שלך חווה את נוכחותך בחדר: "שפת הגוף שלה צעקה שאין לה כח לשטויות שלי", "הרגשתי שהיא כועסת עליי", "הלכתי בתחושה שהצלחתי להרגיז אותה", "אני מפריעה לה לעבוד"... טוב, אז זה המצב: מצד אחד, ממש לא כדאי להרגיש ככה בטיפול. חשוב שתרגישי שהמטפלת שלך מתעניינת בך מאוד מאוד, ושיש לה יכולת לקחת את הדברים שאת אומרת ולעשות להם איזושהי "טרנפורמציה" שאת מזדהה איתה. מצד שני, אם תחושות הדחייה האלה מוכרות לך ומהדהדות בתוכך יחסים נוספים, ואת מאמינה שיש לכן את היכולת לבדוק את זה ביחד, כדאי להתעקש על יצירת מקום והבנה, דווקא בתוך התנאים הרגשיים היחודיים שנוצרו. וזו, עננית יקרה, מטרה טיפולית חשובה מאין כמוה!!! בכל דרך שתבחרי, חשוב שתאפשרי לעצמך את הזמן והמרחב לעכל את הדברים גם בתוך הטיפול. לעשות את זה בתוך הטיפול יכול להקל על העצבנות ומתח שאת מרגישה מחוץ לטיפול... בתקווה לטפטוף, ובתקווה לחיוך, אורנה
אורנה מאוד אהבתי את תשובתך...בייחוד את המשפט "ואת מאמינה כי אתן יכולות לבדוק את זה ביחד..."
אורנה, כל ההשערות אומתו על ידה. והיא גם הוסיפה כמה משלה. לא המצאתי שום דבר :). התשובה שלך הצליחה קצת להרגיע, לתת תקווה שאולי יבוא יום ואני אהיה מובנת. שיהיה לך יום מקסים. קצת מחייכת בזכותך עננית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
