עזרה להורים
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
היי אני צעירה נשואה שנה וחצי וגרים עם הורים של בעלי אביו חולה אלצהיימר בשנה ראשונה לא היה לאביו עובדת זרה ועכשיו חצישנה אחרונה כן הוריו נותנים לו את כל קצבת הזקנה שלהם בנוסף הם גם מעשנים כבדים כך שמשלמים על הסגריות 900 ש"ח בחודש .בעלי מרוויח 4500 ש"ח בחודש אני סטודנטית לצערי לא טובה כלל בנהיגה בעלי מש חושש לתת לי את האוטו למרות שש לי רשיון נהיגה וגם יש לי כיסוי ראש שני דברים האלה מקשים עליי לצא עבודה בערבים עבדתי קצת במסעדה בתור שוטפת כלים אך מאז שגם אח שלי עובד שם הם לא קוראים לי לעבוד כלל.בקיצור לבעלי יש 2 אחים ו2 אחיות כאשר 3 מהם גרים בכפר הם אינם עובדים (חוצ היחיד שאינו גר בכפר) אחד מהם עשה תאונת דרכים לפני כמה שנים ועבודתו היתה פיזית האחות האחת פוטרה מעבודתה ועכשיו נותנים משכורת חודשית מינימלית של 3000 ש"ח בחודש יש לה 3 בנים לא נשואים הגדול בן 14 וגם בעלה לא עובד. מבחינת כספית אי אפשר לצפות מהם שיעזרו כי סך הכל אדם לא אשם שעשה תאונת דרכים וגם קשה לחיות מ3000 שח 5 אנשים אבל גם אני חשה מתוסכלת סהכ אנו זג צעיר ואני מרגישה שלא יהיו לנו חיים כל עוד בעלי נותן סכומים גדולים כאלה להוריו.....אני לומדת בהלואה מהלימודים למרות שאם בעלי לא היה עוזר להוריו בסכומים כאלה היה יכול לשלם את הסכום.הגשתי 5 מלגות ואי עושה פר"ח ואחת המלגות לא נתנו לי כי אמרו שיש כאלה שיותר צריכים ממני אנו חים במצב שכאילו יש לנו 3 ילדים....ואם היתי אומרת שיש ילדים אני בטוחה ב100 אחוז שכן היו נותנים מלגה ובכלל אם אני צריכה בגד או כסף לנסיעות וכל דבר אולי אני יכולה לקחת מהמשכורת 200 ש"ח לא יותר בעלי אומר שהוא רוצה ילדים ואני אומרת איך לעזאזל יהיו לנו ילדים במצב כזה.....??\ אני מאוד ממורמרת ,כן מתה לעבוד בערבים אך בגלל שאני נהגת גרועה מאוד קשה למצוא עבודה בעלי בחיים לא יהיה מוכן שאעבוד בניקיון....מהעושים?????
מיטל שלום, את מתארת מצוקה כלכלית לא פשוטה בכלל. מה עוד שהתחושה שלך היא של מרמור משום שלהרגשתך אלמלא הייתם תומכים בהוריו מצבכם היה טוב בהרבה. נשמע לי מהדברים שלך שאת כועסת על בעלך, את כועסת שהוא נותן כסף כך שלא נשאר לך, כועסת שלא מרשה לך לעבוד וכועסת שהוא בעצם לא מבין אותך, לא רואה אותך. בעיקר אני שומע שאת מתקשה לדבר איתו, מרגישה שהוא זה שמחליט ואת צריכה להתאים את עצמך. עצתי לך היא לנסות ולדבר איתו לשתף אותו בתחושותייך, לא ממקום מאשים - כי זה רק יאטום אותו, אלא ממקום שרוצה לחשוב יחד איתו, לא להיות לבד. אני מניח שגם הוא מרגיש די לבד וכך תוכלו לנסות ביחד לחשוב למשל במה את כן יכולה לעבוד שיהיה מוסכם על שניכם. איך מתמודדים עם המצב הקשה הזה? מקווה שתצליחי, דרור