שום דבר מיוחד

היי ליאת "מנצלת" את המקום הזה לכתוב... עבר עלי שבוע מאוד קשה, ובמיוחד הימים האחרונים קשים במיוחד.. אני פותרת את הקושי בעיקר בכך שאני הולכת לישון נורא מוקדם.. גם הפגישות עם המטפלת השבוע היו קשות במיוחד. הפגישה הראשונה הסתיימה בזה שהלכתי אחרי כרבע שעה... נפגעתי נורא מהמטפלת.. דברים בסוף הסתדרו, היא לא הניחה לי עד שהסכמתי לדבר איתה וכמו תמיד היא הצליחה להגיע אלי וחזרתי לטיפול.. הפגישה השניה השבוע היתה מאוד טעונה וקשה.. דברים הציפו.. ארבע שעות אחרי הפגישה פשוט התקשרתי והשארתי למטפלת הודעה שנורא נורא קשה לי, ושאני משאירה אצלה (בהודעה) חלק מהקושי, כי אני לא יכולה יותר.. והלכתי לישון... יש משהו ב"רק" להשאיר לה הודעה, שמאוד מקל לפעמים, שכאילו מאפשר שוב אוויר לנשימה, משהו שגורם לבפנוכו להצליח להירגע ולו במעט... ואז באה הפגישה היום.. הפגישה השלישית לשבוע הזה.. פגישה לא קלה בכלל.. שוב דברים מציפים, שוב קושי גדול, המון כאב.. כאב שאני לא יודעת איך להתמודד איתו, כאב שרק מביא דמעות שקטות שיורדות ללא הפסק, כאב חותך, ואולי בניגוד מוחלט גם מנחם. ואולי לא בניגוד. היה משהו מאוד מרגש בסוף הפגישה. המטפלת אמרה שהיא מתרגשת ממני, ממה שאני עושה, ממה שאני יכולה לתת למרות מה שלא קבלתי אולי אף פעם. היא גם אמרה כמה היא מעריכה את העבודה שאני עושה. אמרה שהיא יודעת כמה קשה וכמה כואב, ושהיא מעריכה, מחזקת, מחבקת. אני לא יודעת למה כל כך קשה לי לשמוע אותה אומרת שהיא מעריכה. אולי כי אני לא חושבת כמוה. אולי כי אני לא מרגישה כמוה. אולי כי אני לא רואה את הדברים כמוה. אולי הרבה דברים. אבל בטוח שקשה וכואב. ובטוח שצריך לעבור את הימים האלה איכשהו. וכן.. לא שאלתי כלום.. סתם כתבתי המון מילים שאולי לא אומרות כלום.. או לפחות לא אומרות משהו חשוב מידי.. סליחה שיר

שלום שיר, קראתי את דברייך בתשומת לב רבה, והצלחתי לחוש בתהפוכות שאת עוברת, בהתרגשויות, בכאב. אני מצטרפת למטפלת שלך, וגאה בך על ההתקדמות. הנחישות והאומץ לפגוש, כך, את הכאב באמת ראויה להערכה. כל הכבוד ותודה על השיתוף. מקווה שהשבוע הקרוב יביא איתו הקלת מה. שבת שלום ליאת