התלבטות בקשר לסיום טיפול

אורנה שלום, אני בטיפול קרוב לחמש שנים ולאחרונה כל פעם שאני מגיעה לטיפול אני יושבת וחושבת "מה אני עושה פה בכלל???". בעבר כשהתעוררו בליבי מחשבות כאלה לא הייתי מסוגלת לא להגיע ולפגוש את המטפלת,הייתי חייבת לראות אותה,לבחון אותה,את הבעות פניה,את מצב רוחה הנשקף אליי מבעד תווי הפנים,את הלבוש הססגוני שלה.אני חושבת שבלי שהיא תדבר אני מכירה אותה טוב,טוב למדי ואף יודעת לקרוא את שפת הגוף שלה.בכל אופן הרגשתי שלמרות שאני לא משתפת אותה בהכל (כי פשוט נמאס לי) מרצוני החופשי כמובן המשכתי להגיע.היום, לאחר הפסקה בת שבועים הרגשתי שאני כבר לא מפיקה כל תועלת מהשיחות, בעוד כולם מבקרים את התנהגותי היא היחידה שתמיד תומכת ורואה את הטוב,גם איחוליה שיהיה לי שבוע טוב נראים לי לא אמיתיים וכנים.מה אני בעצם רוצה ממנה? הרי ההחלטה לעזוב היא נטו שלי, אם כך מדוע אני עדיין מתלבטת?אמרתי לה מפורשות כי מבחינתי אין לה כבר כל תרומה להתנהלות היומית שלי ולמערכת הזוגית שאני מקיימת ואני אכן זקוקה לאיש מקצוע שיעזור לי,אך זה כבר לא יכול לבוא ממנה. זו לא הפעם הראשונה שאנחנו מדברות על הנושא ולמרות שהיא אומרת שזו החלטה שלי באם ברצוני לעזוב,תמיד הפגישה מסתיימת בכך שיש על מה לדבר ונמשיך שבוע הבא.כל-כך מאוס בעיניי משפט זה.אודה על התיחסותך,תודה יעל

שלום יעל, את וותיקה בטיפול, ואני מניחה שאת כבר יודעת את התועלות שיכולות לצמוח מדיבור על תחושותינו. דיבור על הרצון להיפרד מהטיפול, ועל הקושי לעשות זאת, יכול להיות מועיל להבנת עצמנו כמו כל נושא אחר, ואולי אפילו יותר. אני מבינה שעבורך זה כבר לא ממש כך, ונדמה לי שאת מבקשת מהמטפלת שלך את ברכת הדרך שלה, את השחרור והחופש להמשיך בדרכך. אני חושבת שזה בסדר גמור להסביר שזוהי בקשתך, ולבקש ממנה לעזור לך להיפרד. יכול להיות שתרצו לקבוע תאריך לסיום, ולקחת לעצמכן כמה פגישות על-מנת להיפרד מתוך הכרה בדרך המשותפת (והיפה - כך נשמע לי) שעברתן ביחד. וכמובן - אם תרגישי אחרת לגבי הפרידה, גם על זה כדאי לדבר. שיהיה בהצלחה, אורנה

אורנה,כשאת כותבת זאת שחור על גבי לבן לגבי הסיום אני די נתקפת בהלה וחששות. אני ממש כבולה בין הרצון לעזוב לבין ביצוע ן ממשי. אני מניחה שטרם הגיע הרגע שאני אכן מסוגלת לקחת החלטה (אמיצה) זו ולבצע אותה.בכל אופן, כמו תמיד שיקפת לי את המציאות בצורה ישירה,כנה ואמיתית- ועל כך תודה.