לא מוצא שקט
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אני בתחילת שנות ה-20 לחיי ולא יודע עדיין מי אני מה אני, האם אני חסר אופי??? כל יום השקפת העולם שלי משתנה לפעמים אני חושב ככה לפעמים אחרת אף פעם לא משהו קבוע..וזה משגע אותי,אני לא מוצא שקט,אני לא שלם עם עצמי אני מנסה בכל מיני דרכים ולא מצליח למצוא את האיזון הזה שיש לכל האנשים מה לא בסדר איתי???למה אני לא יכול לשכוח מהעבר המחורבן שלי ולהמשיך הלאה בחיים? אני שואל את עצמי האם אני יישאר ככה תמיד...מה עושים??? אני מרגיש כ"כ אומלל מבפנים מישהו פה מבין אותי???
הי מחפש דווקא מאוד שומעים -אותך- מתוך הדברים שאתה אומר..לא חושבת שאתה חסר אופי. להיפך, האומץ שלך להתמודד עם שאלות מאוד לא פשוטות, שכל כך הרבה אנשים נמנעים מלהתמודד איתם, הוא חשוב..כי מי שמחפש מוצא. ואני בטוחה שתמצא... זה מאוד קשה להבין מי אנחנו כשיש הרבה אנשים מסביב, משפחה חברים פרסומות וכו וכו שמנסים להגיד לך מה ומי אתה... אני מאוד מבינה אותך ומקווה ומאחלת לך הרבה ימים של שקט ושלווה..יש לך הרבה זמן להחליט, ובינתיים אתה פתוח להרבה אפשרויות..גם זה לא רע,לא? ((: אופיר
שלום מחפש, אני מבינה שאתה חש את עצמך משתנה תדיר, ללא זהות יציבה ואחידה. זה בהחלט יכול להיות מבלבל, ואינני יודעת אם תמצא נחמה בכך שבניית הזהות שלנו היא תהליך מתמשך ורב-רבדים, ושלעיתים קרובות אפשר לחוש כך גם כאנשים מבוגרים בהרבה... שני כיוונים למחשבה: ישנן לא מעט עמדות בפסיכולוגיה המודרנית הרואות יתרון גדול ביכולת לנוע בגמישות על פני כל מיני רצפים של עצמנו, כך שהידיעה הברורה 'מי אני' (בכל עת ובכל מצב) היא לא בהכרח יתרון... מחשבה נוספת - ממש לא חייבים להישאר לבד עם החיפוש הפנימי הזה. מצא פסיכולוג'ית קליני/ת מתאים/ה וצרף אותו/ה למסע... בהצלחה, אורנה
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
