נקמה

עוד ארבעה חודשים היא תיסע מכאן אל מעבר לים בא לי לצרוח איך את יכולה לעזוב אותי רעל של כעס ועצב ושיממון ופחד מציפים אותי אני רוצה שתסבול שיהיה לה כאב שאין לו מרגוע כאב ללא נחמה שיהלך מעליה כמו צל לעד בלי מפלט. אמא, גם אני רוצה למות ועל הזין שלי כולם.אני מדמיינת שאני קוראת לך ממיטתי בחדר ואת באה.כמה פשוט.מאזינה לטיפופי רגלייך מתקרבים ושוב מתרחקים.צליל שמביא איתו חום ונחמה. בנתיים מחכה לשעה שלי להסתמם לישון

אוי ויק, כמה קשה לך. את מוצפת ברגשות מרים כל כך, שתובעים את מחיר הזעם והעלבון ממי שנתפס בעינייך כאחראי להם. הלוואי שתצליחי יום אחד ולגלות בתוכך כמוסה של רוך, אהבה ונחמה, שתאפשר דיאלוג חדש עם אמא. עד אז, שמרי על עצמך מפגיעה, והקשיבי לקול פסיעותיה המתקרבות, מפעם, בתקווה לנחמה. איתך ליאת