ליאת אבקש את עצתך

הי ליאת הנה שוב אני כאן כותבת לך. אני חודשיים וחצי אחרי לידה נולד לי בן מקסים. אך כרגיל כל היום כולם משגעים אותי. ליאת אני כבר לא יודעת מה לעשות לכן אני פונה אלייך.בבית שלי נהיה בלאגן גדול ההורים עדין יחד אך רבים כל הזמן , אמא שתתה כדורים וניסתה להתאבד, וכמה חודשים לפני היה אותו סיפור עם אחותי בת ה- 17, אחי בן 15 דורדר בלימודים. וכו... הבית נהרס ואמא שלי ממורמרת וכל הזמן מקללת את כולם. עם האחיות היא פעם בקשר פעם לא...כרגע לא, הסיפור התגלה ע"י ניבה לכל המשפחה כולל להורים של אמא שלי מאז אף אחד לא מדבר עם ההורים שלי ואת האמת אני יכולה להבין אותם שלא מדברים איתם.(ואף אחד לא מדבר גם עם ניבה שחשפה את הסיפור להורים שלה שהם מבוגרים ומאז ממש לא מרגישים טוב כולם כועסים עליה שסיפרה להם.) בקיצור בלאגן גדול מאוד. מה שקורה זה שאותי כולם משגעים הדודות מתקשרות ללא הפסקה מקטרות לי, ההורים שלי מקטרים לי , אמא שלי בוכה המון , נמאס לי וגם לבעלי שרוצה כבר לצעוק על כולם שמערבים אותי. המון פעמים הסברתי לכולם שאני לא רוצה לשמוע יותר ואף אחד לא מתיחס, כמה פעמים ניתקתי גם קשרים עם דודותי כי בתקופת הההריון כבר לא יכולתי לשמוע אותן. היום למשל התעוררתי ושמעתי הודעה מדודה שלי לחזור אליה, לא חזרתי. אין לי כבר עצבים. גם בבית של ההורים שלי נמאס לי להיות , אני כבר בקושי הולכת , יום שישי נכנסתי לשם לארוחת ערב עם בעלי והילד וכרגיל מריבות וצעקות של אחים שלי ואבא שלי ונכנסתי לבית והתחלתי לבכות ולצעוק עליהם שיותר אני לא באה לאכול איתם ימי שישי שהם ממש חיות , אחים שלי לא מכבדים את הורי מאז ומתמיד. בקיצור נמאס לי . האם עלי לנתק קשרים עם כולם? מה לא אענה להם מה אעשה? אני מרגישה כבר ממורמרת מכולם בייחוד שאני רואה את אמא שלי כמה מדברת בטיפשות וכמה מקללת ואני כועסת עליה וגם מרחמת עליה. הקמתי משפחה שככ חלמתי על זה ולא נותנים לי להנות ממנה בשקט, גם באים אלי הרבה אף ע"פ שיודעים שאין לי כוח בשבילם. (ההורים, האחים) רוצים לראות את הבן שלי. אני גרה מהם במרחק רבע שעה בשכירות ואני ממש רוצה כבר לעבור דירה רק בגללם. אני מרגישה עצבים וחוסר שקט. אפילו דוגמה אתמול אחי רב עם ההורים שלי בבית בן ה 22 זרק דברים וקילל ופתאום אני מקבלת הודעה לפלאפון שלי תתקשרי לבית שלך , יש בלאגן. החזרתי לה הודעה שאני לא אמא שלהם וזה לא מעניין אותי ושלא תפנה אלי עם דברים כאלה יותר. אני מרגישה שאני חיה במשפחה דפוקה. אני םשוט אוהבת את כולם וגם מרחמת ולא יודעת מה לעשות . לטיפל כרגע אני לא יכולה לחזור , וגם הפסיכולוגית שלי כבר לא עובדת שם יותר. מה יהיה? מחכה לעצתך הדחופה.

ערב טוב לך, אתחיל דווקא מהסוף. בכלל לא בטוח שאת זו שמוכרחה טיפול כרגע. אחרי הכל, הצלחת להקים לך משפחה קטנה משלך, לשמוח בה, ולהבין שבבית בו גדלת יש בעיות אך אינך חייבת להמשיך ולשאת אותן כאילו היו שלך. זוהי עמדה בריאה, וכל שנותר לך כרגע הוא להוציא את עצמך באופן נחרץ יותר מהקלחת הזו. תוכלי להמליץ להורייך לפנות לטיפול זוגי, ולבקש מהדודות שלך חד-משמעית לאפשר לך להתרחק ממעורבות-יתר. כשמגיעים הטלפונים מהבית, תוכלי לומר בשקט: אני עסוקה כרגע, ואני מקווה שתסתדרו. אם לא תצליחי לבד, כדאי יהיה בכל זאת למצוא דמות מקצועית שתסייע לך להציב גבולות ממרחק נכון. מאחלת לך הרבה אושר ושלווה ליאת