שלום,ליאת.

שלום לך,ליאת.נעים לפגוש אותך כאן.תודה על הבנה.היה לי חשש תתחילי לדבר משהו אחר...אני מרגישה שחסר לי משהו וזה עושה אותי עצובה בפנים.כתבתי עוד הרבה ומחקתי,זה מיותר...ויש לעצבות הזות טעם של דיכאון.

שלום חני, סנונית אחת אינה מבשרת את האביב, אמרו כבר, ולכן לא כל דכדוך סופו דיכאון. תני לעצמך מנוחה וזמן, ואם המצב ימשיך, פני לקבל עזרה. אם יש עוד כאב על לבך ותרצי לחלוק אותו - אני כאן במהלך הערב. שבת שלום ליאת

תודה על התמיכה.את יודעת?אפילו אם אני היתי רוצה לשתף אותך במה שאני מרגישה לא היה לי מילים.אני לא כל הזמן עצובה ולא כל הזמן כואב לי.בגדול אני ודיכאון חברים טובים.תמיד ניתן לזהות את דמותו בצל שעל המדרכה ביום חם ובהיר...אני לא ניראת מסכנה,אני רגילה שמחבבים אותי כולם ובכל מקום,בחיים לא היו לי שונאים,שמחים לפגוש אותי אחר שנים,בקיצור נראה שאני בן אדם נחמד.אני חוויתי מעבר חד ועולמי התמוטט לעיני,כל מערכות הערכים קרסו.אני מרגישה הרבה פעמים שאין לי מבנים פנימיים לחיות באותו עולם שאני חיה בו...נוסיף לזה עייפות ועומקים שלי...בטיפול פסיכולוגי אני גם לא מאמינה יותר,זה גם מוסיף כי, נגיד, יש לי חלק על שני כיסאות שבחדר.לשאול שאילות אני גם יודעת יפהיפה...גם אני יודעת שלא קיבלתי חינוך לא להורות ולא לזוגיות ולכן עם כל ההבנות והמסירות זה לא נותן לי תחושת שייחות.את יודעת אני מרגישה כמו עץ שתלשו אותו וההעבירו מקום,והוא באמת פרח ויצר קשרים והכל היה לטובתו,יום אחד הוא לא הרגיש שמתגעגע.רק שהרגשה שאדמה הזות זרה לו לא עוזבת אותו למרות שהוא יודע שהיא שלו...