לליאת

ליאת היקרה, פעם כתבתי פה,, די מזמן. אני תוהה אם את זוכרת. אני חושבת שאמרת שאהבת את השם שהמצאתי לעצמי.אני מיואשת לגמרי כבר.. כל כך צריכה שמישהו יעזור לי וניסיתי כבר הכל. כמה פסיכולוגים, רפואה משלימה, ספורט. אני מתפקדת מצויין כלפי חוץ אבל בפנים אני ילדה עצובה ובודדה עד אינסוף שעדיין מחכה שמישהו יבוא להציל אותה, להוציא אותה מאיפה שהיא.ואף אחד לא מוכן לקחת על עצמו את האחריות הזו. גם לא אני. יש בי רגישות עצומה שהיא יפה בעיניי, אבל במקום שתשמש אותי היא משמשת אותי לרועץ. אנשים לא רואים את זה או לא עדינים איתי מספיק ואני פגיעה וממוטטת..מה את אומרת?

שלום טלילי, אי אפשר לשכוח את השם המתוק הזה... יופי שחזרת. ככלל, מעבר ממטפל למטפל, מסוג טיפול אחד למשנהו, משקף אמביוולנטיות ביחס לשינוי. לא ציינת כמה זמן נמשכו הטיפולים שלך, אך כדאי לזכור שככל הנוגע לטיפול פסיכולוגי, יש להצטייד בסבלנות, ולהתכונן לתהליך ממושך. המשאלה להצלה מבחוץ מאד נוגעת ללב ואנושית, אבל הסיכויים שלה להיפגש עם המציאות קלושים. גדילה פירושה לקיחת אחריות, כולל האחריות לחילוץ שלך מהמקום המכאיב בו את נמצאת כיום. אשמח להמשיך ולעודד מהיציע. :-) ליאת

אני מאוד מזדהה עם ההודעה ורציתי לדעת למה את מתכוונת בלקיחת אחריות ?! , איך באמת מצליחים לשנות ?! מה צריך לקרות בטיפול כדי שזה יצליח? איך מצליחים לגדול כשמרגישים קטנים ?