חופשה "מאולצת"

אני בטיפול כבר 3 חודשים (דרך בית חולים), המפגשים עד היום היו כל שבוע, לצערי אין מקום לטיפולים אצל הפסיכולוגית בשבועות הקרובים(לא שיריינתי מספיק מראש את המועדים), כך שיוצא שהפעם הבאה שאפגש איתה תיהיה עוד יותר מחודש, אני מפחדת שהתקדמות הטיפול תפגע בעקבות זה, ושתיהיה נסיגה לאחור, שאלתי....האם קטיעת רצף הטיפולים מזיקה? מפחדת לחזור למקומות קשים יותר. האם כדאי ללכת אליה פרטי באותה תקופה(עד לתור הבא בבית החולים)? האם יש משהו טוב בחופשה ה"מאולצת" הזו?

שלום גלי, אין ספק שטיפול רציף ויציב הוא האופציה המועדפת. לפעמים, אילוצי המציאות מכתיבים התנהלות שאינה אופטימלית, לפחות לזמן מה. ככל הידוע לי, מטפלים במקומות ציבוריים לא יכולים לקחת מטופלים לקליניקה הפרטית שלהם ללא תקופת צינון מתחייבת, או אישור מיוחד מהמוסד בו מטפלים. זוהי אינה התנהלות תקינה ויש להימנע ממנה ככל האפשר. תוכלי לנסות ולבקש פיתרון ביניים (אולי מפגשים תמיכתיים עם מטפל אחר, שימלא את מקומה, או עם מטפלים בהבעה, שלבטח נמצאים בביה"ח). אני מאמינה שבדר"כ הישגיו של טיפול טוב אינם נעלמים בזמן חופשה או הפסקה. תוכלי לכתוב לה בזמן החופשה, להביע את רגשותייך באמצעים אמנותיים, או לעסוק בפעילות מהנה אחרת כלשהי, שתמלא את החסר. תוכלי, כמובן, גם להיעזר בנו, מכאן, כממלאי מקום צנועים עד שהמטפלת תשוב לראותך. בהצלחה ליאת