היי אורנה- לפני ואחרי

שלום, נכון שעברתי את הקשה מכל, אפשר רק לדמיין ...לאחר שההגנות החיוניות קרסו בלא שהמטפלת בנתה קודם תשתית טובה יותר ואז נטשה ולא לקחה אחריות שהגעתי למצב קשה אז של חרדות, פחדיפ, פחד מפני התפרקות והתפרקות, פרנויה, מחשבות שווא, מחשבות יחס ופגיעה משמעותית ביחסים שלי כיום עם משפחתי כאשר נותרו בי שריטות מהפרנויה שנחוו בעוצמה רגשית ובלתי מבוקרת. רציתי לדעת, וסליחה אם זו שאלה קצת הדיוטית אבל מה קורה במקרים אלו....אני לא רוצה לחשוב שאשתנה לגמרי עכשיו. אני יכולה להעיד שאני לא מרגישה שייכת ושאין לי מקום בעולם, אני לא נחמדה ממקודם, אין לי את הצבע שלי ושמחת החיים ובעיקר פוחדת מהמשך השלכות של כל הכדור שלג הזה...לאן עוד זה יכול להוביל כאשר ההגנות קורסות ומתמוטטות באחת...איך אפשר לבנות הגנות טובות יותר אחרי משבר שכזה במקום ולפני שבעצם התמוטטו בהצפה היסטרית וחרדת נטישה? אני מרגישה קצת זרה לעצמי, כבר לא יודעת אם מי שהייתי באמת היה נכון...והרי את מיני המגלומיה שחשבה שהיתה לי - עירערה תכופות ואיימה על האגו שלי כאשר ולו לרגע אחד התייחסה לדברים ולצצדים החיובים והחזקים שהיו בי, ואני במקביל התעקשתי יותר ויותר שתראה וככל שאני נלחמתי כך היא במקביל תקפה גם את הדברים הטובים עצמם. לכן, היום אני כבר לא יודעת אם וכאשר הייתי מנהלת X האם זו היתה מגלומניה ויכולותי נבעו מתוך דפוס הפרעתי זה...ולו מעצם היכולות והכישורים שלי... בקיצור אני מקווה כי אחרי המחיקה הבלבול והכאוס הזה (עם כל הזכרונות החוויתים השרוטים שהיו), ניתן באופן מלא ונכון להחזיר למצב חיוני, שמח ותקין כפי שהיה קודם...בעיקר שעברו מס' שנים מאז ולא טיפלתי בזה. תודה

כרמית יקרה, רוצה לומר לך דבר מה כמטופלת מהעם, ואולי דבריי יוכלו לסייע במידה זו או אחרת. בטיפול שלי למדתי, שבכל אחד, בכל אחד יש חלקים כאלה מהסוג שכביכול "הס מלהזכיר" ולעתים קשה יותר לקבל את נוכחותם. הם אינם מנותקים מאיתנו, יכול להיות מבהיל מאד לגלות שהם שם, והם שם פנימה עד לבלי גבול, גם בתוככי מוחו של האדם הנוח והבריא ביותר. את יודעת במה לדעתי טיפול יכול לסייע? מאמינה שמתוך הקשבה ובירור פנימי לגבי הכיוון שלקחו החרדות, הוא יכול להקטין אותן משמעותית, וכך גם לעזור לך להשתחרר מהדיבור המסחרר והחותך הזה עליך שמגביל אותך מאד. במקום זה, הוא יאפשר לך, למשל, לדבר מול עצמך בפחות זרות וריחוק, ותוכלי להתייחס אליך ואל חלקים בתוכך (גם אלו המחרידים לפי שעה) באופן קרוב, מכיר, מרוכך, סלחני וידידותי יותר. אז גם תוכלי להפנות את האנרגיות שלך לכיוונים חדשים. אישית, אני מאמינה שככל שהטיפול יהיה דווקא יותר לכיוון התפיסה הדינמית/אנליטית, כך יש סיכוי גבוה יותר להצליח לטפל בנושאים מורכבים. למרות למרות למרות כל ההתנגדויות, ולמרות ואולי דווקא בגלל שכבר הייתה לך התנסות כואבת. אם רק תקרה בדרכך ההזדמנות, מאמינה באפשרות לחוויה מתקנת ובניית אמון מחודשת. לי זה נראה ממש חשוב לנסות לפעול דווקא מהכיוון הזה שהנפש מושכת לכאורה הרחק ממנו. אבל, לא יודעת, לפעמים בוחרים במשהו שמאפשר כניסה מחודשת מסוג קצת אחר, דבר שנתפס באותם רגעי חרדות כחם ורך יותר. זה ממש תלוי. הישגי טיפול שמצליחים להתמיד בו, יכולים להפתיע לחיוב ולפנות לכיוונים בלתי צפויים שלא את או המטפל/ת יכולים לשער בנפשכם מראש. גם מאוחר, וגם אחרי שנות הרס והחמצות מכאיבות, יש אזורים בנפש שמתגלים כגמישים ואזורים בלתי מבוטלים שנשמרים בריאים וחדים. חוטים מקשרים יוצרי מחשבות - גם על כך ניתן לעבוד. מדהים ויפה. מאמינה שהניצוצות של פעם לא כבו (לחרדות יש נטייה להעיב עליהם ביג טיים) ונקווה שהמילה האחרונה עוד לא נאמרה... מקווה שיוקל לך

אני מבינה את שכתבת אבל לצערי אני בכלל במקום אחר... רק עכשיו (קרוב ל- 4 שנים), אני מנסה להתחיל להשתקם לאחר שהדיסוציאציה עברה ונותרתי עם התפתחות שחזרה אחורה בשל משבר מסויים ומאוד קשה... בנתיים אני ללא האופי שלי ובקושי מרגישה, מקווה כי אוכל להשיב את הכל בחזרה. תודה

קראתי עכשיו מאמר על האדם הפרוורטי ומה אני מגלה- אחד לאחד זאת היתה המטפלת שלי (ההיא שהרסה אותי). ברצינות, מקווה שאני נשמעת אמינה ולא (שוב) עושה השלכות/ העברות עליה ואליה... איך אני יכולה "להתנקות" מכל האמירות שלה- שעדיין צורמות לי באוזניים בקול מחריש שמקפיא אותי ומוחק אותי. אני כועסת ומרגישה מרומה ואולי יש בי צורך "להחזיר" לה... בגלל שלא קמתי ממנה בזמן ונתתי לה להביס אותי לבסוף כשהיא דשנה משביעות רצון עצמית כשידה על העליונה. אורנה - אני לא מדמיינת או עושה השלכות (כפי שנהגה לבטל את הדיאלוג שניסיתי לקיים וכך סתמה את פי והחלישה אותי), אני יכולה לצטט לך משפטים מתוך מצבים מסויימים - ששערותייך יצטמררו... יכולתי להמשיך עכשיו אבל חייבת להספיק לפני 22 אחרת לא אספיק לקרוא דברייך כרמית