החיים בורוד?

היי (שאלתי גם בפורום פסיכולוגיית ילדים, ליתר ביטחון.. סליחה על הכפילות) לאחיין שלי, בן שלוש, יש אובססיה עם שמלות. הוא רק רוצה ללבוש שמלה כל היום (מזל שהוא עוד לא מבדיל בין חצאית לשמלה) הוא ממש מאושר עם שמלה, רוקד, ושר וכו'. לפני כמה ימים גם הייתה לנו שיחה מעניינת, שבמהלכה אמרתי לו בין השאר שהוא חתיך והוא ענה לי 'אני יפה' (YAFA) כשאמרתי YAFE הוא תיקן אותי בחזרה לנקבה, וגם המשיך עם 'אני חמודה' וכאלה. והוא הבין היטב מה הוא עושה- הוא ממש תיקן אותי בכוונה. אחותי וכולם זורמים איתו, נותנים לו להתבטא וכו (אפילו שזה ממש קשה לאבא שלו..) אבל כבר די מתחילים לדאוג... השאלה שלי- זה נורמלי?.. זה אומר עליו משהו על העתיד? זה הוא שמבולבל, כלומר בזהות המינית שלו, או שזה אנחנו סתם מודאגים ומבולבלים מההתנהגות שלו? הוא מודע לכך שהוא 'לא אמור' להתנהג כך? מתי צריך לפנות לעזרה מקצועית? איך צריך להגיב לזה? עד איפה כדאי לשתף איתו פעולה? כמה צריך להדגיש לו שהוא בן ולא בת? כמה זה משנה? הוא ילד מקסים, שופע מתיקות ועדינות. מה שחשוב לכולם זה שיהיה מאושר, לא הנטייה המינית שלו כשיגדל וכו', אבל אם יש לו בעיה עם הזהות שלו אז רוצים לעזור לו.. סליחה על האורך והבלגן, מקווה שהשאלה הובנה ותודה על כל תשובה מיקי

מיקי שלום, אני יכול להבין את דאגתך, התנהגות שכזו אינה שכיחה אצל ילד בגיל שלוש. בגיל זה מתחילה להתגבש הזהות בכלל ובכללה גם הזהות המינית, ונראה על פניו שישנו משהו חריג אצל האחיין שלך שקשה ולא נכון יהיה להצביע עליו מכאן. המלצתי היא ליצור קשר עם יועצת הגן, לברר האם גם בגן זה קורה, או רק בבית, לשאול לחוות דעתה, ואולי גם לשלוח לאבחון במידת הצורך. דרור